סיפור חסר פואנטה. דעות?

היו הייתה משפחה בכפר נידח שמנתה 7 ילדים זוג הורים וסבא וסבתא. המצב הכלכלי היה תמיד קשה אך האהבה שבתוך המשפחה האפילה על המחסור והכל התקבל בברכה והבנה.

באחד מימות השבוע חוזר אב המשפחה לביתו ואיתו כמה וכמה אורחים. הוא מושיב אותם בהדרת כבוד ומבקש מהילדים לערוך מיד את השולחן. "ותגידו לאמא להגיש את כל מה שהכינה ממעשה ידיה להתפאר!" הוסיף האב.

האשה מיהרה לעשות כדרישת האב אך כמובן המחסור היה רב ואת הילדים היא הזהירה כי יגידו שהם אינם רעבים והיא כבר תשקר לאב משהו כדי להתקמצן על האורחים.

הילדים שמעו בקולה והתיישבו גם הם מסביב לשולחן אך לא אכלו כמצוות האם. האב שאל למה אינכם אוכלים ילדים ?" כי אנו לא רעבים!!" ענו.

לקראת סופה של הארוחה שלא הייתה האב קם וכיפכף את הילדים מכות עם כפכף עבה מאוד. האורחים ראו את האב מכפכף את ילדיו ושלו את נעליהם מעל רגליהם, והתחילו גם הם להרביץ מהומה לסבא ולסבתא שישבו להם בתמימות וחוסר מעש על כורסאת האוכל ליד הספריה כשכל המשפחה הולכת מכות זורקת ספרים בראש והאב צועק "אין קינוח בשבילכם!" ורקע את רגליו כמו שור זועם, אך האהבה שבתוך המשפחה האפילה על הנגחות והתרסקות בני הבית בקירות.

הסוף.