סיפור חסר פואנטה חלק לא זוכר, מה דעתכם?

ואז נפלתי לתוך באר.
אני מביט מעלה מקרקעית הבור ומתחיל לצעוק לעזרה. תוך כמה רגעים מגיע בחור מהמאפיה השכונתית.
"מה קרה?" שואל העבריין וליבי נמלא רוגע.
"או איזה מזל שבאת נפלתי לבאר. יש מצב שאתה מביא לי?"
"רגע! אני אראה מה אוכל לעשות." כעבור כמה רגעים משליך לי העבריין תחתונים משומשים וממשיך בדרכו.
אני מביט בתחתון, ואז מביט בפי הבאר, ואז חזרה בתחתון. אני ממשיך לקרוא לעזרה. כעבור כמה רגעים מגיע המורה שלי. ראשו מציץ פנימה אל הבור בעיניים מאומצות.
"מה קרה?" שואל המורה וליבי נמלא אושר.
"או איזה מזל שבאת נפלתי לבאר. יש מצב שאתה מביא לי?"
"רגע!" צועק המורה. "יש לי מה שאתה צריך!" כעבור כמה רגעים נוחת לידי המבחן שלי עם ציון נכשל, אני מרים את הראש מעלה, והמורה צועק "חשבת שתקבל 100? ברוך שפטרנו, מטומטם!!"
אני לוקח נשימה עמוקה, וממשיך לקרוא לעזרה. כעבור כמה רגעים מופיע הרב מבית הכנסת השכונתי. מה קרה לך בחור? שואל הרב וליבי נמלא תקווה. יש אלוהים!

איזה מזל שבאת..! נפלתי לבאר כמו שאתה רואה.. יש מצב שאתה מביא לי?

"אני יודע!" קורא הרב. "יש לי בדיוק מה שאתה צריך!" לא חולף רגע ונוחת לרגלי ספר תנך שחור. גם כיפה וערכה להנחת תפילין שאני מניח ליד המבחן נכשל והתחתון.
נשימה עמוקה, ואני ממשיך לקרוא לעזרה.
כעבור כמה רגעים מופיע לא אחר מדוש, החבר הכי טוב שלי.

"דוש!" אני קורא בשמחה. "איזה מזל שבאת! יש מצב שאתה מביא לי?" אבל דמותו של דוש כבר נעלמה מפי הבאר. "דוש?" אני שואל חרישית. לאן לעזאזל הוא נעלם?
לא חולפות עשרים שניות ונשמעת חבטה מהדהדת בקרקעית הבאר. האבק מעלה דמעות בעיני ואני מתקשה לראות.

"די אחי אל תתחיל לבכות לי פה מהתרגשות. אני לא טוב עם דברים כאלה" אני שומע את דוש אומר לפני שהוא מתיישב לצידי. אני לא יודע מה לומר, אז אנחנו נותרים דוממים לכמה רגעים.

"לא יכולת להביא פשוט סולם?" אני שואל בעוד דוש בוחן את התנך בסקרנות.

"סולם? אה, לא. לא יודע מאיפה להביא סולם אבל היי! כן הבאתי לנו משהו לעשן".

כעבור כמה שניות אנחנו רואים צל מעל הבור ואת העבריין, "מצאתי איך לעזור" אמר. "איזה מזל שחזרת! אולי תביא לנו..." אבל לפני שאנחנו מספיקים לדבר פצצת טיימר נוחתת לתוך הבור כשהוא עוזב וכתוב עליה 3..2..1 ואנחנו מנפנפים כמו יונה שעומדת למות בצרחות

"SHINE! (תמות ביפנית)" הקול של המורה נשמע מרחוק

הסוף.