מה אתם חושבים על הטקסט הזה שכתבתי?

מפוזרת:

אולי לפעמים אני לא חושבת,
כזו אני, מפוזרת.
וכשהמחשבות באות,
הן לא מרפות.
"אני יכולה להרגיש את קולך, את פעימות ליבך.
אני יכולה לשמוע את ניגונך, את מחשבותיך.
כל צליל, כל רעש, מהדהד בראשי.
תסתכל לי בעיניים, הם הראי של נפשי.
כמה שריטות יש בי.
כמה כאב, כמה סבל.
מעורבב בקמצוץ של שמחה ואולי גם של אושר".
אני יודעת.
זר לא יבין.
את הטקסט המוזר הזה.
אבל כמו שאמרתי קודם,
כזו אני,
מפוזרת.