על פי מה אנחנו קובעים שפעולה מסוימת היא מוסרית ואחרת לא? אפשר לנמק או להסביר למה משהו הוא מוסרי בעינינו?

לפי המצפון שלנו. או לפי איך שאנחנו היינו מגיבים אם דבר כזה היה קורה לנו. לדעתי זה לא סובייקטיבי, כל דבר הוא או מוסרי או לא (או בתחום אפור), אבל אם איפשר להתחמק מהאחריות בטענה שזה משהו נזיל שאי אפשר להגדירו

שואל השאלה:
^אז איך יכול להיות שאותה פעולה תתפרש ע"י אדם אחד כמוסרית ועל ידי אדם אחר לא?

זכויות אדם טבעיות שמגיעות לאדם מרגע הלידה שלו

^^מפני שהתפרטויות החוק הטבעי משתנות בהתאם לסביבה, לחינוך, וכד'. דוגמה טובה תהיה הדקדוק האוניברסלי של חומסקי, האינטואיציה הלשונית עצמה, המערכת הצורנית של הלשון, והאפשרות לקלוט שפה, כל אלו הן חלק מהדקדוק האוניברסלי של כל בני האדם באשר הם, אך אף על פי כן לא כל בני האדם דוברים את אותה השפה, וזאת מפני שהחוק האוניברסלי הוא מופשט ודק מאוד, וזקוק לתוכן.

תלוי בפעולה. כל בן אדם יסכים שרצח זה אינו מוסרי. אבל רצח מתוך הגנה עצמית, הוא מוצדק ומוסרי, כי אותו בן אדם בא לרצוח אותך לכן הדבר הכי מוסרי זה להגן על עצמך בכל דרך אפשרית מאותו רוצח.
כמו כן, יש מעשי רצח שאנשים מסוימים יגידו שהוא מוצדק, אבל בית הדין יגיד שלא. ולכן מוסר הוא דבר שאינו סובייקטיבי, וזה תלוי בפעולה עצמה ובנסיבות שהתרחשה, ולפי זה ניתן לקבוע האם דבר הוא מוסרי או לא, לפי ההשקפה והעיקרונות של בית הדין.
שוב, זה אינו דבר נזיל. האמריקאים אולי האמינו שזה צודק להרוג אינדאינים, ואולי הם לא נענשו על ידי בית הדין שלהם, אבל היום אנחנו יודעים שזה היה פשע, ולכן מוסר הוא אובייקטיבי.

אני חושבת שכל פעולה נחשבת מוסרית או לא על ידי אדם לפי העקרונות שלו, לכן יש פעמים בהם אדם אחד רואה משהו כמוסרי ואחר לא.

זה שאלה חזקה
פעם אמות המוסר היו שונות ומי שרצח הרגו אותו והיום זה לא מוסרי
המוסריות זה משהו חברתי שכולם מסכימים עליו אבל הוא לא בהכרח נכון
ולכן נראה לי שהמוסריות קובעת הדת שזה אלוקים וזה על ידי התורה שהיא מחליטה מה טוב ומה לא

שואל השאלה:
^^איך זה מסתדר עם השאלה ששאלתי למעלה?

ע"פ החוק הטבעי.