כתבתי את זה ואני אשמח לפידבק,מה אתם חושבים?

איפה זה,איפה הזמן הזה
האבא שיושב במיטה לצד הבת שלו ומלטף לה את הפנים ועובר על כל חלק בהן ומסביר עד כמה היא יפה?
איפה הזמן שהילדה הזאת הייתה מציירת לו ציורים והוא היה תולה אותם על הקיר בתור אות גאווה שהבת שלו כלכך מוכשרת?
איפה הימים האלה שהיא הייתה מרכיבה פאזלים בזמן שהוא קצב לה זמן בטלפון מקשים ישן בגאווה כי הצליחה כלכך מהר?
האבא החם הזה נשחק,נשחק חזק
השחיקה היא אוליי בגללי ואוליי בגלל המצב שהכריח אותו להישמר רק שהמצב הזה קרוב ללהיגמר
ולא בגלל שהשמיים יהפכו תכלת והכל יחזור כשורה
זה כי הלב השחוק כבר לא עובד הוא היה אבא 100% ועכשיו הלב דופק 20
והמתח רק גדל וגדל ואני לא יכולה להגמל מהכאב שנותר כי ריב בין אבא לבת
זה דבר כלכך מיותר,ותכף השעון יפסיק לטקטק והאי וודאות זה הדבר היחיד שיהיה נותר
"הוא יסלח לי?" "הוא עדיין יכעס גם ברגע האחרון?" ואני נשארת עם האי יכולת לתקשר
כי אני כבר לא הבת שלו.
השם משפחה הזה,הזה שהדביקו לי
הוא לא שלי יותר נכון?
לא חשבתי שככה יראה הריב האחרון.