יצירה שכתבתי אשמח לפידבק

אני לא בטוח אם זה סיפור או שיר, אולי זה שילוב אבל מה שזה לא יהיה אשמח לשמוע מה אתם חושבים עליו
(להתעלם משגיאות כתיב זה ישתנה בעתיד כרגע אני צריך פידבק רק על התוכן עצמו).


אני רואה את זה, אני כמעט נוגע בזה, אני מרגיש את זה.
זה שם, זה ממש שם, כל כך קרוב אבל רחוק מדי.

זה מדבר אליי, זה משמיע קולות, מחבר בין אנשים, אצלי זה רק גוש אחד של פארים שמדחיקים ממני אנשים.
אותה אנשים כמוהה, שאני רואה אותם באמת, אבל היא כמוהם, לא שמה לזה לב.

אני כל כך קרוב אליה, אז למה היא כל כך רחוקה ממני?
יש לה יופי אמיתי בעיניים, אבל רעל בלב.
היא מדחיקה אותה, את אותה הילדה הקטנה.
אני יודע שהיא שם, היא כל כך יפה וחזקה.
אבל רק רעל מסביבה, שנושמים רק רעל, קשה להתרגל לאוויר.
יכול להיות שהראיות לא יוכלו יותר לנשום אוויר.

הרעל חונק אותה בלי שהיא שמה לב, כמו תחושה בראש שהיא תמיד מרגישה,נושא בלב,
מנסה להדחיק ללא הצלחה.

כל כך חזק שהיא כבר מתחילה לשכוח אותה.
את אותה הילדה המדהימה שפעם הייתה, ממש פה קיימת, צוחקת, חיננית וחמודה.
למען האמת אני מתגעגע אליה, למרות שעוד לא פגשתי אותה, לפעמים אני מדמיין את הרגע שהיא תצא מבועת הרעל ותנשום אוויר צח, ובבכי אמיתי בליל גשם, היא תיפתח, ואני אחבק אותה כל כך חזק.

למרות הפצעים שהרעל שלה עשה, פגע בי ובשאר הסביבה.
אני יודע שזאת לא הייתה היא עצמה, אלה הרעל שמחזיק את סביבתה, ומזיק גם לה.
אם תתני לי הזדמנות להושיט לך משיכה, אני אלביש עלייך בשניה.
אלטף את שיערך והזכיר לך שאני כאן. ממש כאן.
ואראה איך את מחייכת באמת אחרי שאני מנגב לך את הדמעות מהלכי השמנמן והמיוחד שלך.
ואני אחזור על אותם משפטים עד שאני ארגיש אותך.

אף פעם לא עזבתי ואני לא אעזוב אותך.
את מוציאה ממני צחוק אמיתי, לא אחד שמזייפים לבדיחות.
אחד נרגש ברגע חזק ועוצמתי, זיכרון שננעץ בתוכי.
הגרסה שלי שנושמת אוויר צח ומוציאה אותך מהרעל, ואומרת לך את האמת, שאת צריכה לנשום אוויר.

כי קשה לי לנשק אותך שיש לך רעל על השפתיים.
אבל תמיד אהיה פה שתצטרכי אותי,
כי אני אוהב אותך מאי.

כל מי שקרא מההתחלה ועד הסוף תודה רבה לכם! ושהיה לכם לילה מקסים :) אשמח לשמוע מה הרגשתם במהלך הקריאה או מה חשבתם על היצירה באופן כללי