איך מתמודדים עם אובדן בן משפחה?

צריך להבין שהחיים ממשיכים
אין דרך אחרת

בוכים כשצריך, הזמן עושה את שלו.

פייר? נפגעתי

מוות הוא לא הסוף כמובן שקשה להשלים עם זה שעד שתמותי לא תזכי לראות לדבר או להרגיש אותו אבל אין לדעתי צריך להתמודד עם אובדן בלדעת את זה שהוא לא מת הוא רק לא כאן ליידך עכשיו אמנם זה קשה לא להיות עצובים בגלל זה אבל תשמחי בשבילו:) משתתפת בצערך❤

אשמח שתקראי את הטקסט הבא:

דמיינו לעצמכם שני תאומים שנמצאים ברחם אימם. שניהם מכירים רק את העולם בו הם נמצאים וחושבים שזה העולם היחיד שקיים. שניהם חיים שם מחזור של חיים שלמים כפי שהם מבינים עד שאחד מהם נולד. מה חושב האח התאום לאחר שאחיו יוצא מהרחם?
הוא חושב שהאח עזב אותו והלך לעולם אחר. הוא חושב שאחיו בעצם מת. הוא נפרד מהעולם שבו הם חיו עד עתה והאח התאום נותר לבדו בוכה על מר גורלו. כמובן שהוא אינו יודע שבחוץ, בעולם האחר, שהוא בעצם העולם שאמיתי - מחכים לו בני משפחה ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה.
כך אנו מגיבים למוות - אנו חושבים שמוות הוא הסוף ואין חיים יותר. אך העולם הבא הוא בעצם עולם נוסף אליו עוברים המתים. בדיוק כפי שהעובר מפרש את עזיבתו של אחיו - אנו מפרשים את עזיבתם של המתים.
----
אני אמנם לא יודעת במי מדובר ומה הייתה הקרבה בינכם, אבל ממש מצטערת לשמוע, באמת.. הולכת להיות תקופה לא קלה לצערי כי פרידה מהסוג הזה מביאה כאב שגם הזמן לא יכול לרפא.. אבל מה שכן- הזמן יכול ללמד אותך איך לחיות עם הכאב, שזה לא פחות חשוב.
קשה לנחם במצב כזה ובאמת הסביבה של הנפטר נשארת עם המון כאב. אלו מילים שקשה לאוזן לשמוע וקשה לנפש ליישם, אבל זה נכון... ואני מאמינה שאת נשארת בשביל להמשיך להוקיר את בן המשפחה הזה ולאהוב אותו גם אם הוא בצורתו הפיזית לא נמצא כאן יותר. תדברי עליו, תספרי על האישיות שלו ועל מי שהוא, ותגרמי לרוח שלו להמשיך לחיות בסביבה שלך.
אל תשכחי גם לשתף את הכאב שלך עם משפחה וחברים, את לא צריכה לעבור את זה לבד...
פה תמיד אם תרצי לשוחח בפרטי. גם עליו וגם בכללי 3>

לא מדחיקים, זה כלל מספר 1