למה אני חושה על המוות כול הזמן ויש לי חרדות מזה

בתור אחת שחוותה את זה וחווה את זה במשך שנים אנסה להסביר..
לרןב בני אדם לא מפחדים מהמוות, הם מפחדים מהלא נודע.. הרי כשאתה מת אתה לא יודע מה עומד לקרות לאחר מכן ולכן אתה חש חרדה.. זה מן טריגר כזה לחרדה, זה שאתה לא יודע.
להרבה אנשים יש פחד מהמוות, אבל צריך לדעת לשים מן עצור כזה, כי מתישהו הפחד הזה נהיה לא טבעי.
נגיד פעם הייתי מפחדת ללכת ברחוב, בשביל לא להידרס או שיקרה לי משהו בסגנון.. ולכן הייתי מבלה המון בבית. או נגיד, לא הייתי ישנה בלילות כי הייתי מפחדת שיקרה לי משהו ואהי לא אדע שאני מתה ולכן הייתי מחכה שיהיה בוקר ולאחר מכן נרדמת. מה שפגע לי מאוד בחיים ולא הצלחתי להגיע לבית ספר תקופה, עד שיצאתי מהאזור הזה.
כשיוצאים מהבועה הזאת ומבינים שלכל דבר יש סיכוי זה הופך לפשוט יותר.. כשאתה מבין שכולם יכולים למות, שזה קורה וזה טבעי, יש לך בפנים איזשהי שלווה..
לסיום, אני בטוחה שאתה עוד צעיר ויש לך זמן לבלות פה על כדור הארץ. ללמוד, להבין לגלות.. תחיה את העולם ואל תשקע לחרדות ופחדים כי תאמין לי במקום שאני הייתי אתה לא רוצה להיות.
אני תמיד פה 3>

שואל השאלה:
תודה אני יעשה את זה

כשאתה חושב על המוות תשתדל להתעסק בדברים אחרים.
כשהמוח עסוק הוא לא חושב יותר מידי..
תקרא, תצייר, תשחק כדורגל, תכתוב את הרגשות שלך על דף (עוזר לשחרר הרבה) ופשוט תעשב מה שאתה אוהב.
אל תתן לזה לחדור לתוכך

היי ניר,

כתבת פוסט קצר ולא פרטת הרבה איך אתה מרגיש, אבל נשמע שמחשבות מטלטלות רודפות אחריך ולא נותנות לך מנוח. יכולה רק לשער כמה מפחידה יכולה להיות התחושה שאתה לא מצליח להתנער מהמחשבות האלו... האם יש מישהו שאת מרגיש איתו בנוח ויכול לשתף במה שיושב לך על הלב? לפעמים לדבר עם מישהו קרוב יכול להקל מעט על מה שמתרוצץ בראש.

יקר, אני רוצה לספר לך על עמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אם אתה מרגיש שאתה זקוק לאוזן קשבת, מישהו שתוכל לפרוק מולו את מה שיושב לך על הלב, אתה מוזמן לפנות אלינו לשיחת צ'ט אישית ואנונימית. נקשיב לכל מה שתבחר להביא.

מתנדבת בעמותת סה"ר

היי, גם אני ככה ואני גם בוכה מזה הרבה ומפחדת שזה יבוא אבל מה הטעם לבזבז את הזמן על משהו שיבוא בכל מקרה? בין אם תרצי ובין אם לא. אז זה בסדר וכולם בסופו של דבר מקבלים את זה. אני מפחדת מאיך אני אראה את העולם בלי אמא ואבא, וזה קשה. ללא ספק קשה, מדברת אחת שחוותה את זה מסבא שלה. זה כאב נוראי. אבל אחרי שמבינים שברגע שאנחנו זקנים אנחנו כבר לא ילדים שיכולים לרוץ להנות ולעשות חוויות, הדבר היחיד שנוכל לעשות זה לשבת על הספא שלנו ולחכות שהרגע יגיע, כשאנחנו זקנים כבר אין לנו מה לעשות... וזה בסדר...

שואל השאלה:
הפסקתי אבל זה חוזר כול הזמן ולא יוצא לי מהראש ברמה שאני לא נרדם כבר שבוע

כנראה זה נושא שמעניין אותך והלא נודע מפחיד אותך, את רובנו זה מעסיק ומעניין.