למה אנשים כמוני עם חרדות, דיכאון ומחשבות על המוות הם נוראיים בעיני הרבה אנשים?

אולי אתם בלי הדיכאון והתובנות האלו שהחיים באמת חרא עם הסטייה הלא נורמלית.
אולי אנשים בלי דכאון הם אלו שצריכים ללכת לפסיכולוג? אנשים עם בעיות תמיד יש להם צד חכם יותר מאנשים בלי. וזה דבר ששמתי לב אליו. אולי אתם המטורפים ולא אנחנו? חשבתם על זה?