בעיות עם חבר שלי התייעצות ופריקה בבקשה תנעצו

אני והוא ביחד מתחילת אוגוסט זאת אומרת ש4 חודשים, זה ממש הרבה בשבילי והכי הרבה שהייתי עם מישהו אי פעם.
אז.. בחודש וחצי בערך הראשון שהיה לנו ביחד היה ממש סבבה והרגשתי ממש כיף, נהיינו ביחד כי התנשקנו ושנינו הרגשנו אחד לשני רגשות אחרי שהיינו חברים ממש טובים בערך שלוש שנים, אז אחרי החודש וחצי האלה בערך הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני אדבר עם בנים מעבר להיי מה קורה או אם שואלים אותי לשיעורים או אם פונים אליי אבל לא לפתח שיחה, זה נשמע נוראי אבל לא קלטתי את זה באותו הרגע ובגלל שאני נחמדה ואני אוהבת אותו אז הסכמתי, הוא אפילו לא רצה שאמשיך לדבר עם החברים שלי הבנים בדיסקורד שזה היה השיא מבחינתי אבל רק עכשיו קלטתי את זה, בנוסף, הוא ממש אובססיבי וזה מרגיש לי כבר לא בריא אפילו, אנחנו כאילו צריכים לדבר כמעט כל שעה ביום מבחינתו וזה מרגיש לי שאין לי חופש לעצמי, וגם בבית ספר ובכללי אני בקושי עם חברות שלי כי אני איתו כל הזמן והוא לא קולט שאם הוא חבר שלי הוא זה שצריך להבין ולהכיל את הסיטואציה, הוא צריך לשחרר, 2 חברות שלי לא דיברו איתי איזה שבוע בגלל שלא התייחסתי אליהן ולא נפגשתי איתן, ולמה? כי אין לי זמן פנוי כי אני איתו, אחרי זה דיברתי איתו והוא הסכים לתת לי להיות איתן בבית ספר בהפסקות והכל היה בסדר אבל לאט לאט הוא לא הבין את הרמזים שחברות שלי לא מתות עליו ומתרחקות כשהוא מגיע ועכשיו אני כבר איתו כל הפסקה, כשהוא אמר בפירוש שזה בסדר שהן יהיו איתי לבד בהפסקות, אנחנו גם ככה נפגשים הרבה אז לא הבנתי מה הבעיה שאהיה איתן בהפסקות, ופה עולה עוד דבר, אני והוא היינו נפגשים איזה ארבע פעמים בשבוע או חמש פעם כשהיה חופש גדול ובערך רק בתחילת שנת הלימודים ולאט לאט בגלל הלימודים אמא שלי כבר פחות מאפשרת לי להיפגש איתו הרבה כמו אז.
אז היום הוא אמר לי שמרגיש לו שאני מתרחקת ממנו בגלל זה, כשזה לא בשליטתי, כשזו לא אני מחליטה, ניסיתי להסביר לו שזו אמא שלי שלא מאפשרת לי ובכל זאת הוא ממשיך להאשים אותי ולהגיד *את* מתרחקת ממני וכשאמרתי לו שזו לא אני מחליטה על זה זו אמא שלי הוא אמר לי "טוב" אמרתי "טוב" והוא אמר ביי ואמרתי אוקיי והוא ניתק.. גם היום הוא הגיע לבית ספר שעתיים ראשונות כי היה לו מבחן והוא אמר שהוא הציץ עם הראש לכיתה שלי והוא ראה אותי ולא שמתי לב ובזה הוא גם מאשים אותי.
מרגיש לי שאין לי חופש לעצמי כבר.