אני בטוחה שאני סובלת מחרדות אבל יותר מידי מפחדת להגיד לפסיכיאטר שלי

שמעי, קודם כל יש סיכוי סביר שאם זה באמת המצב הם כבר הבינו את זה לבד פשוט לא קראו לזה בשם הזה מולך. אנשי טיפול עושים את זה לפעמים. גם אוסידי ודיכאון אלה דברים שהרבה פעמים מאוד מלווים וקשורים בחרדות. אבל גם אם לא- לא נשמע לי הגיוני שיתקפו אותך או יאשימו אותך שלא אמרת לפני, בסופו של דבר את לא אמורה להיות זו שמאבחנת את עצמך, את רק מתארת את מה שאת מרגישה.. את יכולה להעלות השערות ולדבר עליהן איתם אבל לא עלייך אמורה להיות האחריות לבוא להצהיר שאת סובלת מחרדות לכן לא נשמע לי הגיוני שיאשימו אותך בזה. אם את מתכוונת לתחושות שלא שיתפת בהן- בעיקרון זה מאוד נפוץ בטיפולים וגם לא בטיפולים שלאנשים לוקח זמן להיפתח או גם אם הם פתוחים, לוקח זמן לפעמים להבין על עצמינו מה אנחנו מרגישים ולהרגיש בנוח להגיד את זה בקול רם אפילו מול עצמינו ולנסח את זה באופן מדויק. את ממש לא לבד בחוויה הזו, יש אנשים שמדברים בקול רם על טראומות נניח שהם חוו רק אחרי בערך 10 שנים עם פסיכולוג. זה ממש הגיוני ולגיטימי, אם עכשיו חשבת על זה והגעת עם עצמך להבנה שזה משהו שאת חווה ורוצה לשתף אז עכשיו זה מה שיקרה. לא משנה כמה זמן את חווה את זה. זה באמת לא מאוחר מדי ובטוח עדיף עכשיו מלעולם לא. ואם מישהו מהם יגיד לך משהו על זה- תגידי את הסיבה האמיתית, את יודעת להגיד למה לא דיברת איתם על זה עד עכשיו?

שואל השאלה:
אמלה את קסם! תודה רבה!!

תגידי שאולי זה לא כל כך עלה בטיפול אבל כבר תקופה שאת סובלת מחרדות (תפרטי..) ופשוט משהו עצר אותך מלספר, אבל עכשיו את כבר לא מסוגלת להמשיך ככה יותר או משהו בסגנון

שואל השאלה:
אני על פריזמה וריספרדל בשביל דיכאון ואוסידי...
אבל זה כל הקטע.. שאני כן שמה וזה מלחיץ אותי יותר

מה את שמה עליהם? למה עדיף לסבול?
ואם את על טיפול תרופתי (אני מניחה בטח משהו באיזור של פריזמה) אז זה גם נגד חרדה