לפי הדאונטולוגיה של קאנט, הכוונה והרצון הטוב הם אלו ההופכים את הפעולה למוסרית והם בלבד. אבל

.

שואל השאלה:
^אבל קאנט לא טוען לניהליזם מוסרי
להפך

.

שואל השאלה:
^
אם הרצון הטוב הוא טוב גם אם המעשים שאליהם מוביל מושחתים לחלוטין, זה אומר שקאנט כן מאמין שיש סיטואציות "טובות" ו"רעות", אבל שהוא עושה הפרדה בינם לבין התנהגות מוסרית, כן?

אם הצו הקטגורי מסתמך על אוקסימורונים, זה אומר שכל פעולה שתצלח אותו בהכרח תהיה מוסרית?

ואגב, אתה תומך בגישה הזו?


^^אבל הדאונטולוגיה של קאנט גם בכלל לא עוסקת בתוצאות ואי לכך בתרומה לחברה
זה ההפך הגמור זו פשוט תועלתנות

^כן.

כל עוד היא נובעת מתוך חובה, ולא מתוך נטייה, במינוח הקאנטי. אם אני נותן צדקה כדי שיכבדו אותי זו פעולה שראויה לכבוד, אך לא להוקרה. היא תהא פעולה שראויה להוקרה מוסרית רק אם אני נותן צדקה מפני שצריך לתת צדקה.

לא.

שואל השאלה:
ומה בעניין פעולות שעוסקות רק בעניינים שלך? הן יכולות להיחשב על פי קאנט ללא מוסריות?

ושאלה מסקרנות, למדת את הדברים האלו בכוחות עצמך, או מתוך איזו תוכנית או קורס? אם כן איזה?

^מה הכוונה? הצו של קאנט הוא אוניברסלי בהגדרה. אביא דוגמה מתחום המתמטיקה: אם יש לנו משוואה מהסגנון של a^2+b^2=c^2 אז לא נזדקק לערך הפרטי עבור כל פרמטר בכדי לפתור את המשוואה, שהרי יש לנו את הפתרון הכללי למשוואה עבור כל a באשר הוא a (ועבור שאר הפרמטרים). אצל קאנט אין מקום למוסר עבור מקרים פרטיים (והאקזיסטנציאליסטים של המאה ה20 תקפו אותו על כך בחריפות).

מה הכוונה ב"דברים האלו"? את קאנט?

שואל השאלה:
זאת אומרת שמקרים פרטיים לא יכולים להיחשב מוסריים ולא יכולים להיחשב ללא מוסריים? גם לא התאבדות?

פילוסופיה, לא הפעם הראשונה שראיתי תשובות שלך בתחום

^התאבדות היא לא מוסרית מכורח צו קטגורי אוניברסלי (הניסוח הפרטי הראשון של הצו הקטגורי). במקרים פרטיים הכוונה היא למעשה מוסרי שמשתנה ע"פ הקשר. כלומר, לא יכול להיות מצב בו שקר הוא דבר מוסרי אם הצו האוניברסלי מחייב ששקר הוא דבר לא מוסרי.

אה, לבד.

שואל השאלה:
כן אוקיי לא דיברתי על מוסר פרטיקולרי אלא על מצבים שנוגעים רק אליי כאדם
אם ככה, קאנט מאמין שמעשים מוסריים ולא מוסריים יכולים להיעשות על ידי כלפי עצמי

וזה מדהים

^כן. את יצור בעל תבונה, אין סיבה שהמעשה המוסרי לא יהיה תקף כלפייך גם כן.

שואל השאלה:
רגע, אתה מסכים?

^עם קאנט? לא. אבל זה מה שהוא סובר.

אענה לפי הסדר:
אצל קאנט הרצון הטוב הוא הרצון לעשות את הטוב מתוך חובה מוסרית בלבד, הרצון הכפוף לחוק המוסרי מהטעם הפשוט - שזה מוסרי. כמובן, אל לנו לטעות ולבלבל את הרצון הטוב עם המעשים אליהם הוא מוביל, הרצון הטוב הוא טוב גם אם המעשים אליהם הוא הוביל הם מושחתים לחלוטין. כלומר, אף פעולה לא מוגדרת כרצון טוב, רק הרצון הטוב מוגדר כרצון טוב.

אך למה בכל זאת גניבה זה דבר רע? קאנט מנתח את מושג החובה המוסרית ומוצא מבנה צורני סינתטי אפריורי של החובה המוסרית, והוא הצו הקטגורי (כלומר, צו מוחלט שלא תלוי בדבר). לצו הקטגורי יש את הניסוח הכללי (עשה מעשיך לפי מה שהיית רוצה שיהיה לחוק הכללי), וממנו קאנט גוזר שלושה נוסחים נוספים. מכיוון שפעולת גניבה לא מתאימה לנוסחים של הצו הקטגורי (היא מבטלת את עצמה), היא איננה דבר מוסרי כלל.

לא כל פעולה שלא היית רוצה שתהפך לחוק הכללי, לא מדובר בהעדפה סובייקטיבית. כל פעולה שלא מתאימה לצו הקטגורי היא זו שלא מוסרית. למשל גניבה, אם החוק הכללי היה שאפשר לגנוב אז כל הקונספט של גניבה היה נעלם, שכן כל הקונספט של גניבה נסמך על כך שזה לא חוק כללי.

וכן, קאנט טוען למוסר אובייקטיבי.