לפי הדאונטולוגיה של קאנט, הכוונה והרצון הטוב הם אלו ההופכים את הפעולה למוסרית והם בלבד. אבל

איך קאנט מגדיר רצון טוב?
הרי הוא טוען שגניבה לא תיחשב למוסרית כי עצם פעולת הגניבה היא אינה מוסרית
אז אם ככה איך הוא קובע אילו פעולות יכולות להיות מוגדרות כרצון טוב ואילו לא?
האם כאן נכנס הצו הקטגורי?
כלומר, כל פעולה שאני לא הייתי רוצה שתהפוך לחוק כללי היא בהכרח פעולה לא מוסרית? גם אם לדעתי גניבה נכללת?
או שיש דבר אחר שמגדיר על פי קאנט אילו פעולות ראויות מוסרית ואילו לא?
או שקאנט טוען למוסר אובייקטיבי וזהו?