איך להתמודד? פריקה רצינית

כבר שנתיים וחצי בלי חברים , מהיום הראשון שעליתי לחטיבה אני רק לבד (כרגע בכיתה ט) , בנוסף לזה גם עברתי בצפר שנה שעברה אבל זה לא שינה כלום. אני מנסה לשמור על שיגרת חיים נורמלית אבל אני לא מסוגל מכל בחינה כבר להגיע כל בוקר לבצפר ורק לסבול שם. בתכלס אני מרגיש שאני בא רק בשביל השיעורים , שגם שם אנלא מבין חצי מהמקצועות ואני רק סובל וזה גם לא שיש לי בעיה להבין , פשוט אין לי חשק ללמוד. כל יום אני בא לבצפר , יושב לבד או ליד סתם איזה ילד שאין לי שום קשר אליו , אין עם מי להעביר תזמן בשיעורים , אין עם מי לדבר בבצפר , אין עם מי להסתובב בהפסקות , בזמן שכולם הולכים , נהנים , קונים אוכל וכל זה אני יושב לבד בכיתה בזמן שכולם עם חברים שלהם ונתקע בטלפון או סתם הולך להסתובב מסביב לבצפר. מן הסתם שגם לצאת מהבצפר אני יוצא לבד בזמן שכל אחד שם יוצא עם החברים שלו , ומשם אני פשוט בורח חזרה הביתה עם האופניים שלי וזהו. ומן הסתם שזה גם נגרר לאחה"צ , שאני בחיים לא יוצא לשום מקום , כבר שלוש שנים לא יצאתי עם חברים (אולי פעם אחת לשעה לפני שנה וחצי) , הלכתי לחבר הביתה או כל דבר שילד בגיל שלי עושה כדי להינות טיפה מתקופת בצפר. אני מרגיש שכל התקופה הזאת של הנעורים שאתה אמור להנות טיפה מחיים שלך ומחיי חברה מתבזבזת לי מול העיניים וכל יום אני צופה בזה מחדש. השתי ילדים היחידים שאיכשהו עוד דיברתי איתם בכיתה שלי עברו כיתה אז בכלל אין לי אפילו למי להגיד שלום. ניסיתי כל אפשרות בעולם הזה להשיג חברים אבל שום דבר לא עובד. יש רק איזה ילד אחד (אחד מהשניים שעברו כיתה) שאני מדי פעם יושב לידו בהקבצה באיזה מקצוע שלוש יום בשבוע אבל הוא מצא לו את החברים שלו , אני מדבר איתו בכיף אבל אני רואה שהוא לא רוצה להיות באמת חבר כי הוא בשלו , נגיד הצאתי לו ללכת איתי ליציאה של בצפר אבל הוא ישר רץ לחברים שלו.. כל הדברים שרשמתי פה גם היועצת של הבצפר שמעה , וחשבתי לעבור כיתה אבל אני אפילו לא יודע אם תהיה לי אחת שארצה לעבור אליה כי יש רק 2 אופציות. באמת שבלי לצאת שחצן , אני בן אדם טוב , אני תמיד נחמד , אין שום דבר שיכול למנוע ממישהו לרצות לדבר איתי , בשיא הרצינות. כנראה שהמזל לא משחק לטובתי. היחיד שאני עוד נפגש איתו זה בן דוד שלי אבל מן הסתם שיש לו אתם החיים שלי והחברים שלו אז כן...