אנשים עם דיכאון וחרדה כנסו

אישית אני כבר לא בביצפר
אבל כשהייתי עד לא מזמן לרוב הייתי עם חברה שלי ואם היא לא היתה הייתי נמצאת בשירותים עד סוף ההפסקה
לא הלכתי לטיולים שנתיים ולא לנשף והסיבה העיקרית היא החרדה החברתית שלי
בעיקרון עכשיו אני עובדת והתחלתי לנסות להתגבר על החרדה הזאת,וזה נתן לי להכיר אנשים נחמדים פה למרות שעדיין קשה לי לפתח שיחה
עם הדיכאון אני יותר מתקשה,אין רגע שאני לא מרגישה ריקנות ולא מצליחה לחשוב על הנאה בדברים שאמורים לשמח אותי,יש דברים שבעבר גרמו לי להנאה וכיום הם נראים לי כמו מטרד,ואני לא מסוגלת לדמיין לעצמי עתיד
לרוב אני בחדר ורק ישנה,אני מניחה שזה יעבור לי בקרוב.

אני לא מסדר את החדר
אני כרגע לומד באוניברסיטה אבל אני לא בא לקמפוס, אני רואה את ההרצאות בזום, ומנסה לעשות שיעורים... זהו בעיקרון חוץ מזה אני לא עושה כלום

אני בפנימייה ואני תמיד מסודרת ואני לא מסתובבת עם הרבה אנשים וגם תמיד עוזרים פה אבל בבית טיפה יותר קשה לי להיות מסודרת ולצאת ולהיפגש עם אנשים

יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מבוגר שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

אמנם אני אחרי צבא אבל כרגע אני מתמודדת עם דיכאון , אני לא מתפקדת כרגע .. בדיוק מתחילה לקחת תרופות