מה אתם חושבים על מה שרשמתי (רשמתי בתקופה מוזרה שלי שנה שעברה...)בגיל 14 וחצי

המחשבה של להיות תמיד מקום שני קשה ואפילו יותר מידי...
תמיד מקום שני .
אף אחד לא היהי פה שאתה תיצתרך אותם, אף אחד לא היהי פה שאתה לא שם,
אף אחד לא יבחר אותך בשום דבר , בשום מקום.

אף אחד לא יבחור אותך .
אף אחד לא יאהב אותך מספיק.
אף אחד לא יבין אותך.
אף אחד לא יסבול אותך מספיק.

תמיד תהייה מקום שני. זה קשה אבל זה המציאות.
זה קשה אבל זה מה שיקרה .
אתה לא תיבחר .
אתה תיפול .
אתה תהיה לבד, בודד כמו זאב ...
תיצחק לבד.
תשיר לבד.
תרקוד לבד.
תדבר לבד.
תאכל לבד.
תהיהי לבד.
תמות לבד.

כי ככה זה במקום השני ._.

...
זה נישמע ממש עצוב אני עכשיו במקום יותר טוב אבל מה אתם חושבים על המחשבה הזאת שהאיתה לי?