מה אתם חושבים על הדיאלוג שרשמתי?

שואל השאלה:
יסמין-"הים מעצבן אותי, את יודעת. הוא כחול מידי. שקוף מידי. כמעט מוחשי מידי, והוא כל כך שונה מכל הדברים האחרים והיבשים על האדמה המשעממת הזאת."

אלה-"אני דווקא אוהבת אותו. הוא פשוט, המשכי, מקובע. וגם בימים הכי סוערים שלו הוא פשוט הוא, לא משנה כמה אנשים הוא בולע או כמה ברקים מרצדים מעליו."

יסמין-"אז אנחנו שונות."

אלה-ברור שאנחנו שונות."

יסמין-"חבל."

אלה-"למה חבל?"

יסמין-"היה נחמד להיות יותר כמוך."

אלה-"כמוני? למה?"

יסמין-"את טובה."

אלה-"איו."

יסמין-"כן, איכס."

אלה-"תמיד חשבתי שזה ההפך."

יסמין-"שמה?"

אלה-"שאני זו שצריכה להידמות אליך."

יסמין-"אוליי. אבל זה לא ככה."

אלה-"חשבתי שאם אני אני, ולא דוגמה אמיתית של אדם אמיתי, ובתוכי יש כל כך הרבה ישויות, שמתערבלות אחת בשניה תמיד, מתיזות אל הבחוץ בחוסר אחידות, ואני אחרת ואחרת ואחרת, אבל עדיין אני, אז עדיף שאהיה אחת כמו סתם, וזהו, די. בשביל לא לסבך את הכולם."

יסמין-"דיברת קצת מבולגן, אבל עדיין הבנתי."

אלה-"את איכשהו מבינה. זה מוזר."

יסמין-"את חושבת שאני מוזרה?"

אלה-"הלוואי והיית. את רגילה כמו כוס פלסטיק."

יסמין-"זה פייר. אבל לא פוליטיקלי קורקט."

אלה-"פוליטיקלי קורקט? שמה פס על המסגרות החשוכות האלה."

יסמין-"ובכל זאת את רוצה להיות מוצקה."

אלה-"כן, נראה לי. לא יודעת."

יסמין-"כשאת אמרת שאני נורמלית זה לא פגע בי. כי ידעתי את זה. אבל הייתי רוצה להיות פגומה כמוך."

אלה-"פגומה? זה מעניין. אבל אמרת שאני טובה."

יסמין-"את גם וגם."

אלה-"גם וגם אוף. מעייף."

יסמין-"אני קנאית. זה אנושי. ואת לא."

אלה-"אני הכי אנושית שתכירי, אני פשוט חריגה."

יסמין-"אני כבר מכירה אותך. ואת לא."

אלה-"אי אפשר להכיר אותי."

יסמין-"עשיתי את זה. אפשר."

אלה-"אם עשית את זה אז אולי אנחנו כן דומות."

יסמין-"אבל עם ים אחר."

אלה-"כן. ושלך יפה יותר משלי."

יסמין-"אני לא חושבת."

אלה-"אני חושבת שכן."י

יסמין-"טוב."

אלה-"את חשבת פעם איך זה להיות הים?"

יסמין-"לא. זה בטח רטוב."

אלה-"אני חושבת שאם רטוב לך מספיק זמן אתה מרגיש יבש."

יסמין-"את חושבת הרבה."

אלה-"נכון. את שמה לב."

יסמין-"אליך תמיד. מכל השאר אני מתעלמת."

אלה-"יש הבדל בין לא לשים לב ללהתעלם."

יסמין-"הבדל גדול. ועדיין אני מכליאה בין שניהם."

אלה-"תפסיקי! זה לא בריא לך. את עוד תהיי כמוני."

יסמין-"אוקיי."

אלה-"חשבת על השחפים? שהם עוברים אל מול הים ואסור להם לצלול? כי הם ימותו?"

יסמין-"אם הייתי שחף הייתי עצובה. או מאושרת, תלוי מה היו אומרים לי על הים. וכמה ייחודית הייתי מרגישה."

אלה-"הייתי בוהה בדגים בייסורים וחושבת על כמה טוב להם, ובאותו הנקודה יודעת שבאוויר אני הכי שמחה שאהיה."

יסמין-"את רואה שאפשר להכיר אותך?"

אלה-"רק איתך אני ככה. עם האחרים אני פשוט משתכפלת."

יסמין-"כשאני אגדל אני רוצה להיות ציירת."

אלה-"מעניין. למה?"

יסמין-"כי הם לוקחים סיכון, ואין הרבה מהם. ואלו שמצליחים הופכים לאלילים."

אלה-"אני רוצה להיות מורה."

יסמין-"אלוהים, לא."

אלה-"אני אהיה פשוטה ואחרט בזכרונם של המון אנשים."

יסמין-"את תעשי את זה בכל מקרה, אבל להיות פשוטה את לא מסוגלת."

אלה-"אל תהיי רעה. למה את אומרת את זה?"

יסמין-"כי את לא רואה כלום ומצליחה לשים לב לדברים הכי מטושטשים."

אלה-"אני חושבת שאני יודעת למה אני ככה איתך."

יסמין-"חשבתי שאת עוד עסוק בזה. למה?"

אלה-"כי אני אוהבת אותך."

יסמין-"מה, אוהבת אוהבת?"

אלה-"כן."

יסמין-"למה?"

אלה-"כי איתך מותר לי לדבר."

יסמין-"זו סיבה רעה לאהוב אדם."

אלה-"בשבילך. אבל אצלי זה אחרת."

יסמין-"גם אני אוהבת אותך. כי אני מעריצה אותך וכי אין אנשים כמוך."

אלה-"זה דבר מאוד יפה להגיד, אבל זה לא נשמע מציאותי."

יסמין-"די. אני כנה. אני חייבת להיות כנה איתך, הבטחתי."

אלה-"ברור שאת כנה. ואני מאושרת שאת אוהבת אותי."

יסמין-"אני מאושרת שאת מאושרת."

אלה-"זה יהיה רע?"

יסמין-"מה?"

אלה-"רע בשבילך, אם נהיה ביחד."

יסמין-"סביר להניח. וזה שאת טובה רק מחמיר את זה."

אלה-"חבל שאסור לנו לשקר."

יסמין-"אוליי. ואולי לא. אם היינו משקרות אז זה היה נהפך לכמוני, והקסם היה מתנדף בחוסר חן"

אלה-"עדיין. זה היה משרה שיגרתיות וריגוש. לדבר אמת כל הזמן זה כואב."

יסמין-"אני אוהבת את זה. זה מבדיל את הקשר שלנו מכל האחרים."

אלה-"את צודקת, וזה למה אני שונאת את זה."

יסמין-"תפסיקי."

אלה-"בסדר."

וואו אהבתי ממש האמת
מאיפה בא לך הרעיון?

הדיאלוג עצמו ממש נחמד, אבל הייתי מציעה לך לשים לב יותר למשלב של הדמויות. הוא מרגיש לי נורא מפוזר. לפעמים הוא ממש למעלה, לפעמים הן מדברות בסלנג וכו. נסי לשמור על שפה אחידה יותר.
גם, שתי הדמויות שלך מדברות בצורה מאוד דומה. הייתי מציעה לך לנסות לאפיין אותן קצת יותר. למשל אחת מהן יכולה לדבר יותר בסלנג ובשפה והשנייה יכולה לדבר בשפה גבוהה. דברים כאלה יכולים לעזור ממש.

שואל השאלה:
לא יודעת, אני חושבת שהאיפיון היה יותר במהות שלהן וברעיונות שלהן.
לגבי השפה, לא הרגשתי את זה? תכול/י בבקשה לתת דוגמאות?

רגע אחד הן אומרות מילים גדולות יותר ואז הן מדברות בשפה יותר פשוטה. למשל "אני מכליאה בין שניהם", ואז משפטים כמו "אל תהיי רעה", ואז "והקסם היה מתנדף בחוסר חן".
זה הרגיש נורא מוזר וספרותי לרוב, בהתחלה הייתי בטוחה שכתבת על דמויות בשנת 1700 או משהו. הבנתי שהן קיימות בתקופה שלנו רק כשהן אמרו פוליטיקלי קורקט.

ואפיון הוא גם חלק מהאישיות, אבל כל דמות תדבר קצת שונה. כן קשה לעשות את זה, אבל הדמויות שלך לא רק מדברות בצורה חריגה שלא ממש מתאימה לאיך שאנחנו מדברים היום, אלא בצורה חריגה וזהה. זה ישר גורם לדיאלוג להרגיש פחות אמיתי. הייתי מציעה לך לנסות לעבוד על זה.

להגיד לך את האמת? התעייפתי באמצע , משעמם (אותי לפחות) זו סתם שיחה רגילה בין שתי בנות , מציעה לך להכניס קצת יותר עניין ופואנטה לדיאלוג .
קחי דוגמאות מדיאלוגים בסרטים בסדרות ובהצגות כמובן.

שואל השאלה:
תודה אנג'י שיין :)