למה בתנ"ך יש ציווי להאמין באלוהים אם אנחנו לא בוחרים במה להאמין?

תנך זה סיפור שמישהו המציא

כנראה כדי למנוע ממאמינים כל חשיבה ביקורתית. לאסור עליהם לחשוב על דתות אחרות או על חוסר אמונה כללי באל.
לכלוא אותם בכלא של 0 ביקורתיות וחשיבה עצמאית.

אשת מייקי מי שהביא אותך חרא

למה שלא יהיה?

התורה נכתבה כשהיו אלים פגאניים מסביב, והדרישה של ה' היא לתת אימון (=להאמין) רק בו ולא באלים אחרים.

יש כמה פירושים שאהבתי, אביא שניים טובים במיוחד:

1. הציווי הוא לאמונה באלוהים. לא בסיבה הראשונה, לא בערך המוחלט, לא באידיאה רגולטיבית כלשהי, אפילו לא באל מוניסטי, לא בשום אל פילוסופי או פגאני כלשהו. הציווי הוא להאמין שהאל הוא אלוהים אשר הוציאנו ממצרים, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, אל חי ומתגלה, 'אתה' נצחי שנבראנו בצלמו והוא נתון לדיאלוג.

2. קבלת ערך התורה לא נובעת מהאמונה באלוהים, האמונה באלוהים נובעת מקבלת ערך התורה. עלינו להאמין באלוהים משום שזו מצווה, כלומר, עלינו להאמין בתוקף חוקי התורה הקדושה כנצחיים (אלוהים הוא התוקף) לאחר קבלתה עלינו (נעשה ונשמע).

הציווי הוא לחקור ואז כמובן אם לא תאמין אז גם לא יהיה אכפת לך למה התורה אמרה כי אין תורה... אבל המצווה היא אחרי שאתה מאמין לחזק את זה אצל עצמך להביא את זה למצב של 'ידיעה' ולא סתם רעיון שהוכח.

אתה יכול לבחור במה להאמין או לא. מי שכתב את ספרי הדת למיניהם רוצה שתאמין אז הוא כתב גם את זה