איך להתגבר על חרדה חברתית? ברמה של אני נמנעת מללכת ברחוב לבד כי אני מרגישה שכל העיניים עלי וכולם בוחנים איך אני הולכת

תנסי לשמוע שירים ולהעביר את זה או לחשוב על דברים שמעברים לך את זה

מבינה אותך.
תתחילי לבנות ביטחון. אם זה אומר לשנות סגנון לבוש, להתאפר, לעשות פירסינג, לשנות צבע שיער/להסתפר, להוסיף שרשראות וטבעות.
את תרגישי הרבה יותר טוב (לדעתי) והביטחון שלך יעלה בכמה רמות.
אני באמת מבינה אותך כי הייתי במצב שלך עד לא מזמן ועשיתי מה שרשמתי לך פה ואני מרגישה ממש טוב בעיקר בגלל שהתחלתי לשנות סגנון לבוש (אני הולכת יותר חשוף וזה מעלה לי תביטחון ברמות) ועשיתי כמה פירסינגים ואני מרגישה בעננים עכשיו.
בהצלחה אהובה 3>

תנסי כשאת הולכת ברחוב, להסיח את הדעת מהמחשבה הזו
ברגע שאת חושבת על זה, החרדה מתגברת תחשבי על כל דבר אחר ותדמייני שהרחוב ריק.

אני יכולה לומר לך מה עזר לי...
אני חושבת שזה שהבנתי שאני עומדת למות עזר לי מאוד, הבנתי שאני חייה פעם אחת ומה הטעם לחיות אם אני כל הזמן חייה אותם במחשבה של מה אחרים חושבים עלי, מה אם הפ יצחקו עלי, ישפטו או כל דבר אחר...
למה שאני אחייה את החיים שלי בשביל אחרים? הם לא חיים את החיים האלה יש להם חיים אחרים משלהם לא באמת אכפת להם.
לאנשים לא באמת אכפת ממה שאתה עושה הם אולי יצחקו על זה וגם זה לפחות מיום כי בסופו של דבר הם ישכחו ויעברו לקורבן הבא...
ותחשבי על זה ככה, לך אכפת מאנשים אחרים? כשאת הולכת ברחוב את חושבת על ההליכה של אנשים אחרים? כנראה שלא... אז מה גורם לך לחשוב שאחרים כן? אנשים יוצר מידי עסוקים בלהתעסק בחיים שלהם בשביל שיהיה להם אכפת מזה .
זה מאוד עזר לי לבנות את הביטחון העצמי שלי ולהתחיל להתנהג כמו שאני רוצה ולא איך שאני חושבת שאנשים ירצו שאני אתנהג...

חח היה קורה לי גם בתור נערה ליד חבורת ערבים בשכונה או כל מיני כאלה.. אבל שתדעי שזה רק בראש, הם לא רואים שצורת ההליכה שלך משתנה זה רק את מרגישה את זה כי את מכירה את צורת ההליכה האמיתית שלך וגם כשזה קורה וההליכה משתנה השרירים יותר מכווצים אבל שוב זה רק אצלך מורגש.. עם הזמן ועם החיים תצברי יותר ביטחון וזה לאט ולבד יעלם, עד אז תנסי תמיד להיות אם מישהי, בהצלחה! ;)

שואל השאלה:
לבית הספר למשל אני הולכת עם חברה שגרה רחוב מאחורי, והיא באה אליי ואז אנחנו הולכות ביחד
כשהיו הקפסולות לא היינו ביחד ורציתי למות, רק 10 דקות הליכה וזה עשה לי כל כך רע, ואני עם אוזניות כשאני בחוץ לבד, תמיד, כשאני הולכת למקומות/בטיול עם הכלב, אבל עדיין לא הצלחתי לא לחשוב על זה.

נראה לי אני באמת אקח את העצה שלך ואשנה את המראה שלי, מלא זמן שאני רוצה לעשות חור שני ושלישי באוזניים והחלקה, ואני כבר קבעתי תור להחלקה, לעגילים עוד לא.
איפור אני לא יודעת להתאפר אבל תכלס לא נראה לי שממש בא לי ללמוד, אני שמה רק עיפרון שחור, מעגל ריסים, ומסרקת ומסדרת את הגבות (ואני לא יכולה לצאת בלי זה מהבית, זה מעלה לי את הביטחון ברמות(מ-3/10 ל-5/10... גם משהו))

להתאמן
קשה לך ללכת מול 5 אנשים?
לכי מול 1 ואז מול 2 ואז מול 3 כמה פעמים ואז יהיה לך קל מול 5

שואל השאלה:
אני גם מנסה לרדת במשקל ואני שונאת לעשות ספורט(הייתי בריקוד בתור ילדה, די כי הכריחו אותי לחוג מסויים של תנועה ופרשתי מזה בגיל 13, אחר כך הייתי שנה בחדר כושר (בחוג, החדר כושר עצמו עם כל המתאמנים היה מביך אותי וכשחברות שלי לא הגיעו לחוג עוד פעם רציתי למות) ואז הייתי שנה בטניס שדווקא היה אחללה אבל הפסקתי כי התחלתי קורס של מדא וזה לא הסתדר לי עם הימים והשעות אז הפסקתי לעשות כושר ובבית אין לי מוטיבציה ואני במשקל בסדר אבל אני לא אוהבת את איך שאני נראת).
והדבר שאני הכי שונאת שאני עושה זה כל הבולמוסים האלה שיש לי, והם במודע, אני יודעת כמה אני אתחרט על זה אחר כך אבל באותו הרגע אני פשוט לא יכולה לא לאכול, והכי נורא זה שאני ממש עושה את זה במודע בקטע של כן, אם בא לי אני יכולה לסתום את הפה ולא לאכול את העוד פרוסת עוגה הזאת, ואת העוד 3 עוגיות האלה, ואת העוד ארטיק הזה, אבל אני בכל זאת בוחרת לאכול ומודעת לזה שאני אמרר לעצמי את החיים אחר כך.

שואל השאלה:
אז מצד אחד אני אומרת טוב, אם אני לא מסוגלת לעשות ספורט לפחות אני אוכל פחות, ואוכל פחות שטויות, ואז הבולמוסים האלה באים והורסים לי הכל.
ואו שאני לא רעבה בכלל גם אם לא אכלתי 10 שעות אבל בא לי מתוך שעמום לאכול ואז זה בבולמוסים, או שאכלתי לא מזמן ארוחה אבל בא לי משהו מתוק, ואז זה מתוק, ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד....
ואני אפילו לא נהנת מזה כי אני רק חושבת על זה שנשאר פחות מחודש ואני כמו תמיד, לא לקחתי את עצמי בידיים ולא עברתי את ה"גלואו אפ" הזה שאני כל כך רוצה.

לא יודעת למה כתבתי את כל זה^
זה לא כזה קשור לשאלה, כאילו ברור שזה קשור כי הדבר הזה הוא האחראי העיקרי ללמה הביטחון שלי כזה בריצפה, אבל עדיין..

וואי מבינה אותך ממש. זה ככ קשה

הפיתרון הוא לא לשנות את המראה או ל"פתור "את הדברים שאת חסרת ביטחון לגביהם. כי ברגע ש"תפתרי" אותם את כנראה פשוט תמצאי דברים אחרים לא לאהוב בעצמך ולהיות חסרת ביטחון לגביהם ואת תיכנסי ללופ של להפוך את עצמך לבן אדם אחר ולרדוף אחרי שלמות. את צריכה לעבוד על עצמך מפנים, לא מבחוץ. להבין ממה נובעת החרדה, מה יקרה אם לא יאהבו את איך שאת הולכת? או את איך שאת נראית? בחרדה זה עניין של שריר שצריך לפתח, כי המוח שולח סימנים של סכנה במצבים שהיא לא אמיתית. צריך ללמוד לזהות מתי זו אזעקת שווא ולהתמודד עם הסיטואציות המחיצות לאט לאט ולאמן את האופציה של לעבור את זה ולא להתחמק, ואז זה כבר יהיה פחות מלחיץ. ממש מומלץ ללכת לטיפול פסיכולוגי (יש שיטות טיפול שמותאמות לחרדה, תמצאי מישהו שעובד איתן) ולעבוד על זה שם.

פני לעזרה מקצועית

מזדהה
תנסי להגיד לעצמך שלא אכפת לאנשים מה את עושה

אממ אנונימי שאמר לה משהו כזה, יש דברים שלא אומרים למי שיש לו חרדה חברתית, אתה מבין שזה יכול לפגוע בה מה שאתה אומר. יש לה חרדה, תחשוב רגע לפני שאתה אומר מילים פוגעות. במיוחד למי שיש לו את זה, זה עוד יותר פוגע, זה כמו לומר משהו כזה למישהו עם דיכאון או הפרעת אכילה.. קצת רגישות !! בנושאים האלה אנונימי לומר למישהי שהיא מכוערת וזה, זה יכול להיות מאוד פוגע במיוחד שזה לא נכון. יש לה חרדות, וזה, מה אתה אומר לה את זה ? מה יש לך? אני מבקשת תגובות שלא לעניין לא להגיב פה.. יש פה אנשים עם רגשות וחרדות. קצת רגישות במצב הזה, אם אין לך משהו מעודד להגיב, אז אל .. חלאס עם התגובות האלה...