איך להדחיק את זה שאני מרגישה בודדה?

להפסיק לחשוב על זה, אני אומרת ברצינות.
תמצאי לך עיסוקים ותפסיקי לחשוב על ההרגשה הזאת, תסיחי את דעתך ממנה

אני לא חושבת שזה משהו שכדאי להדחיק, אם תמשיכי לטאטא את זה מתחת לשטיח מתישהו את תמעדי ותשברי את הגב. זה קשה להגיע להבנה ולהגיד "אני בודדה" אבל זה גם חלק מהחוזקות שבך :)
במקום להדחיק תנסי להבין ולקבל את המצב ולפעול לשינוי (להכיר אנשים חדשים) ובמקביל למצוא תחביבים ופעילויות ועיסוקים שיפיגו את תחושת הבדידות והשעמום

תנסי ללכת לחוגים שתאהבי ולהתנדב
זה מאוד עוזר בקטע של החברים

אני בודד מכל בחינה בעצמי ההורים שלי עזבו לתקופה עם אחים שלי (תינוקות) של שלוש חודשים והייתי צריך להסתדר בעצמי חזרו לא מזמן ועדיין שום דבר לא השתנה ילד בן 16 שצריך לדאוג לעצמו וראיתי קיוויתי זוועות בזמן הזה

שואל השאלה:
אני מתנהגת לכולם כל כך יפה , אני באמת בחורה טובה . וכל מי שיפגוש אותי יגיד את זה.
אז זה כן מרגיש לי כאילו אני אפסית .
שאני נותנת מעצמי טוב לאנשים ומקבלת כזאת הרגשה
אני כן רוצה להדחיק כי באמת שזה עושה לי טוב וגורם לי לא להשבר
רק תגידו לי איך מדחיקים את זה?כי זה לא קורה באופן טבעי

פשוט להכחיש?!

לא יודע אם זה עוזר לך לדעת, אבל גם אני בודד מאוד.

אני לא חושבת שזה בריא להדחיק את זה.. בסופו של דבר זה יתפוצץ לך בפרצוף (מניסיון)

אולי תנסי במקום להדחיק לפרוק את זה אכשהו
נגיד גם אני די כמוך ואני פורק הכל בכתיבת ספרים ויומן אישי
כל אחד יכול לפרוק בדרך אומנותית אחרת

תקשיבי, זה שאת רגילה להדחיק דברים לא הופך את זה לבסדר. כלומר זה חשוב גם לדעת להדחיק דברים לפעמים, אם נניח את בתקופה או בזמן מסויים שאין לך את היכולת או הפניות להתעסק בהם, אבל ממש ממש לא כדרך התמודדות קבועה. את לא יכולה לשקר לעצמך, גם אם את חושבת שזה עובד לך ומרגישה טוב לרגע ולא מתעסקת בנושאים האלה באופן מודע, התת מודע שלך לא שוכח והגוף מוצא את הדרכים שלו לבטא את זה ועם הזמן זה רק מחמיר יותר ויותר ואת לא תוכלי באמת לברוח מזה. בין אם זה בחרדות מדברים מסויימים או הימנעות או טיקים או מצבים בריאותיים למיניהם או כל מיני התנהגויות אובססיביות כאלה ואחרות. בכל אופן- למה לך להדחיק בכלל? את יכולה להתמודד עם דברים וגם להרגיש פחות לבד בהם וגם לצאת הרבה יותר חזקה מזה.. ברור שתרגישי בודדה אם את מדחיקה דברים. למה לך למנוע מעצמך להרגיש נעים וטוב? מגיע לך שיהיה לך מקום להיפתח ולפרוק ולהתפתח בחיים. חוץ מזה- לא משנה כמה את נחמדה, בסופו של דבר אנשים לא מתחברים למי שהכי מנומס איתם. אנשים מחפשים איזושהי כנות או מישהו להזדהות איתו ושירגיש שמבין אותם ורוצה את קירבתם והחיבור איתם. אם את לא מוכנה לפתוח דברים ולהרגיש את מה שעובר עלייך את לא יכולה לא להזדהות ולא להכיל באמת ואת לא יכולה באמת להיות בקשר עמוק עם אדם.

תתחילי להתעסק במה שמעניין אותך, את לא צריכה חברים כדי למלא לעצמך את הלוז
כמו שאמרת יש לך חלום, הגיע הזמן להתחיל לפעול בשבילו
תלכי לשיעורי משחק, לפיתוח קול
על הדרך גם תכירי אנשים שבאים מאותו עולם, תוכלו להזדהות ולהבין אחד את השני
אל תחכי שמישהו ידחוף אותך, תחשבי איך את מדמיינת את עצמך בעוד שנה מהיום בצורה האידיאלית כמובן ותפעלי בשביל זה

קשה מאוד לקבל בדידות הייתי מציעה לה פשוט להיות מודעת

שואל השאלה:
איך אפשר להכיר אנשים אם אין הדדיות?

ו cheesues_christ
אני הכי בן אדם כנה והכי בן אדם שיוכלו להזדהות איתו.
אני גם בסביבת אנשים אני הכי מראה שאני עם ביטחון .
ואני כן עם ביטחון

אל תדחיקי את זה, פשוט תלמדי להתמודד עם זה ותכירי אנשים מקורסים או מכל מיני מקומות כדי שלא תהיי בודדה

שואל השאלה:
תבינו.. אני מדחיקה דברים מאז שאני זוכרת את עצמי יותר מ10 שנים .
אני לא מרגישה רע עם זה, ההפך אני רוצה להדחיק כי זה מרגיש לי טוב.

הלכתי לפסיכולוגים אני פשוט לא אוהבת לדבר ולפרוק למישהו אני סגורה
אני לא אדבר עם אף אחד

אתם אומרים "אל תדחיקי" אבל בפועל זה מאוד קשה
בטח כשיודעים שזאת דרך שעושה לי הרגשה טובה
ואני יודעת שזה לא טוב להדחיק אני מודעת לזה
אבל עדיף ככה

גם מה שאנחנו אומרים כאן יעשה לך טוב סביר להניח... לא היינו אומרים סתם

לי יש פוסט באינסטגרם שכל פעם שאני מרגישה עצובה אני מסתכלת וזה משמח אותי וגם אני ממש ממליצה על חברים בוואטסאפ שאם את רוצה אני אשלח לך קישור

תשמעי זה שאת בודדה את לא יכולה להדחיק את זה תנסי לקבל את זה זה כמו שלכל אחד יש צד אפל בו והוא לא יכול להדחיק את זה הוא יכול לקבל את זה ובאמת שאני מבינה שאת מרגישה בודדה אבל תעשי מה שאני עושה תמצאי עיסוקים אחרים כמו ציור ודברים כאלה.

אמ.. הייתי רוצה להציע לך לדבר איתי אבל אמרת שאת לא רוצה אז
בכנות אני גם הייתי באותו מצב כמוך עד לפני חצי שנה והייתי ככה מאז שאני זוכרת את עצמי אבל שיניתי את זה לא בהכרח כי רציתי פשוט התבגרתי אני מניחה
השנה הזאת התחלתי להתמודד עם דברים קשים שקרו לי בעבר עברתי לבית ספר פוסט אישפוזי והתחלתי להרגיש בבית בפעם הראשונה בחיים שלי
עכשיו אני עדיין בודדה אבל אני לא מדחיקה יותר את הכאבים שלי כאילו אני בדיכאון כבר כמעט 9 שנים (שזה יותר מחצי מהחיים שלי)
ואני כל הזמן הזה רק ניסיתי למחוק את הכאב וכל הזמן נלחמתי בו עד למצב שתכננתי להתאבד ואישפוזו אותי
אבל השנה אני למדתי משהו לגבי עצמי וזה שאם אני ימשיך להילחם אני בחיים לא ינצח כי מלחמה לא משאירה מנצחים כולם מפסידים כי אני נלחמת ומתישה את עצמי ונותנת לעצמי להיות יותר עצובה ובודדה כי אני נלחמת בלי סוף אז החלטתי לעשות מין הסכם שלום עם הכאב וזה פחות או יותר אומר שאני לא נלחמת בו יותר אבל אני גם לא נותנת לו לשלוט בי

לדוגמה :
אני עכשיו רוצה לבכות כי קשה לי אז אני לא מתחילה להתעסק בדברים אחרים אני פשוט נותנת לדמעות ליפול ואז הולכת לישון ומתעוררת עם הרגשה יותר טובה

אבל אני לא בוכה כל הזמן גם אם עכשיו כואב לי אני לא נשברת יותר כי בכנות זה שמישהו עכשיו רב איתי וצחק עלי או משהו זה לא משהו כזה נורא
כי עברתי דברים יותר גרועים מהדבר הקטן הזה והוא לא מסוגל יותר לשבור אותי

בכל מקרה אני מקווה שהצלחתי לעזור לך