האם אתם מאמינים בקיומכם? נמקו.

אם אני לא אאמין בקיומי, איך זה שאני חיה ונושמת?

אממ כן,אני חיה וכותבת את התשובה הזאת כרגע

אממממ אני חי ונושם אז אני קיים?!

תלוי איך אתה מגדיר את "אני"
תודעה, נפש, גוף, נשמה, שכל, הכרה, מוח, סובייקט לוגי, רוח, פרט בחברה, אישיות, סכום מנות ניסיון... מה מזה הוא "אני" ומה קיים קשה להגיד בוודאות

כן. זו אקסיומה אינטואטיבית, עלייך להוכיח לי שלא במידה וכך את חושבת. מה שכן נוכל לטעון כמו קאנט, שמשום שקיים דבר בהכרח קיים אני (שהרי אני הוא זה המתווה את הדבר). או כמו דקארט, כאשר אני מטיל ספק אני בהכרח מבצע את הפעולה של קיום. או שבכלל נערער על כל משמעות המושג קיום (היידגר), או על כל משמעות המושג אני (יום). יש אינספור דרכים שבהן נוכל להחלץ מן המבוכה הזו של האבסורד באי קיומנו (גם אם ניתן לערער על חלקן), אך אני מעדיף את הגישה האקסיומטית, על אף המיסטיקה שבה.

לא יודעת אבל גם אני אני רובוט מתוכנת אני יודעת שיש לי כרגע בחירה חופשית וגם אם אין לי בחירה חופשית בכל מקרה אין לי מה לעשות עם זה אז מה זה באמת משנה

תלוי למה את מתכוונת בקיום.
אני מאמין שאני חי חפי ההגדרות של אורגניזם, אבל ייתכן שיש מידע מעבר שאין ידינו משגת אותו.

חחח אהבתי, אני מאמינה, בערך, כיוון שלא מתקיימת באמת בצורה אמיתית כשיש רק סבל.., אבל בכל אופן, גם אם וכש - מאמינה, קשה לפעמים להבין למה.. בשביל מה. ואני חושבת שזאת השאלה שצריך לשאול :) סתם זאת דעתי חחח לא מבקרת פה או משהו, נותנת עוד רעיונות לדברים לשאול עליהם למקרה שמעניין אותך ;)
ויש סיבה למה את שואלת את זה? יש משהו מאחורי זה? משהו שמציק לך? רק אם זה בסדר מצידי לשאול ואם בא לך ואין לך בעיה את יכולה לענות. כי אם אני מסתכלת על זה נכון, להאמין בקיום של עצמי זה בעיקרון גם בעצמי וגם במימוש שלי פה במציאות המורכבת הזו, ואם זה כך, אז אני ממש לא מרגישה שאני קיימת. לא מממשת כלום מעצמי, ולא קיימת בצורה אמיתית, של מימוש כמו שאמרתי, שמחה ואושר, במקום סבל.. כי ככה לא מתקיימים. אז רק תוהה לי.. אם את רוצה לשתף.. מוזמנת :)

זה לא משהו שאפשר להוכיח, אבל אני מאמין...

זה לא כמו אלוקים שבהכרח קיים (כי בלעדיו כלום לא היה קיים).

^התתכן שאלה שלא תקשר אליה את אלוהים?

לא, כי אלוקים הוא מקור להכל. למה שמשהו יהיה קיים ללא אלוקים?

^זה לא אומר שרלוונטי להזכירו בכל שאלה.. כאן למשל, אף אחד לא טען שהוא אינו קיים או קיים, הוא לא דובר.

כן, עצם העובדה שאני מטילה ספק בקיום שלי או בכלל חושבת משמע שאני קיימת. לא משנה אם זו סימולציה או שאני בכלל שד אפל ממימד אחר או שאני התגלמות של אלוהים, אני חושבת משמע אני קיימת

ואני לא מאמינה באלוהים, אבל זו אופציה. כל מה שאני יכולה לדעת בוודאות זה שאני קיימת.

אני חושב משמע אני קיים :)

res cogitans, ומה עם "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ - וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו)?

"תוצאה" אם זה משפט מהתורה, אז עדיף שתדע, שלא כולם מאמינים באלוהים וחושבים שהפסוקים מהתורה נכונים או אמיתיים בכלל...

^^זה לא אומר שתזכיר אותו בכל מקום.. כאשר אני שותה מים עליי לכוון ששתייתי אותם היא בכדי שאוכל לעבוד אותו יתברך, או בזכותו, ועל כך אברך. אך זה לא אומר שבכל פעם שישאלו אותי דבר על מים (למשל: איכות איזו חברה עדיפה, נביעות או עין גדי?) עליי לקשר את האלוה. בכל דרכיך דעהו - לשם כך תיקנו את הברכות.

^^ אני יודע שיש בעולם הזאת אנשים שיש לו פנטזיות. אז? הכי חשוב שאני נורמלי (כן מודע שלעולם שיש לו סימני סדר וחכמה - שיש לו בורא, ולתורה שניתנה בשעה שכל עם שיראל שמע את קולו של אלוקים, שיהא לא כיולה להיות לא אמיתית) - על כן אני אומר את האמת. אנשים נורמליים יקבלו אותה, ומי שלא - לא.

מה אני במבחן?
אינעל דויד

כן, כי אין לי סיבה להאמין אחרת

אני מאמין שלשאלה הזאת אין חשיבות

השאלה היא האם אתה מתקיים באמונה?

התבלבלת בסדר
זה אני מטיל ספק משמע אני חושב משמע אני קיים
אבל מה יקרה אם אני מטיל ספק בהטלת הספק שלי ? פה זה מתחיל להסתבך

מאמינה בקיום שלי יותר משאני מאמינה בקיום של הסובבים

אבל עצם הטלת ספק זה שלילי או חיובי ואם אני מטיל ספק בהטלת הספק לגבי קיומי אז יש פה ספק אם אני בספק שאני קיים

אם אני מטילה ספק בהטלת הספק שלי, סימן שאני מטילה ספק, לא משנה במה או למה.

^כאשר אני קורא תגובה כזו טיפשית, אין לי מנוס מלקבוע שהצדק היה עם הפרופסור כאשר אמר שאין לנתק פילוסופיה מזו שקדמה לה, וקל וחומר משפט יחיד ובודד.