סתם פורקת יכולים גם

בסופו של דבר בכל משהו את תמצאי דברים טובים וגם דברים קצת פחות טובים.זה בסך הכל עוד מכשול...את תעברי את זה תאמיני לי:)

קודם כל היי
תנשמי שנייה 3>
אני יודעת שהמצב מרגיש כל כך נוראי באמת שאני מבינה . אבל את לא כלום . ממש לא . ובלי להכיר אותך אני יודעת את זה .
תנסי יותר להתרכז בלימודים במקום במצבים החברתיים , אני מבטיחה לך שתיהיהי בסדר !
האמנם זה נשמע כמו החסת דעת, מה שחלקית זה כן, אבל זה יצא לך כל כך טוב . את תמיד תדעי את החומר למבחנים , את תמיד תשתתפי בכיתה ויהיה לך לא כזה נורא בשיעורים . ככה שאת רק מרוויחה .
את כבר בחטיבה לפי הגיל, אז כנראה יש לך ספרייה בבית הספר . תלכי לשם בהפסקות .
אני הולכת לשם כ ל ה ז מ ן .
באמת, כל הפסקה הלכתי לשם .

אני גם בחששות נוראיות על שנה הבאה את לא לבד . אני מפדחת שמצבים חברתיים יגרמו לי להפסיד דברים כמו השנה, אני מפחדת שימשיכו להמציא עליי סיפורים כמו השנה וימשיכו להתרחק ממני מבלי בכלל להכיר אותי .
אבל מה שאני יודעת בוודאות? זה שאני אהיה ב.ס.ד.ר . אני הבנתי שאני לא צריכה אף אחד כדאי להיות טובה . וזה מדכא הרבה בפעמים להיות רק עם חברה אחת שאתן חברות מלית ברירה , אבל שמסתכלים על זה, אני לא מסכנה . ולא אכפת לי מילדים שטחיים, ובכנות ? אני גם שמחה שאני לא משנה את עצמי כדי להתקבל על ידי החברה .


אני מאחלת לך את השנה הכי מדהימה שיש ❤
שתגלי דברים חדשים ותפיקי ממנה את המיטב ❤
תודה רבה ששיתפת!
// sky girl //

אני גם רוצה לפרוק
אני שונאת את הקורונה יש מצב שהיא תתפשט שוב אני אהיה בבית כמו בסגר הקודם ולא אעשה כלום לא בא לי להיות כל היום בזומים בטלפון הטלפון שלי לא מותאם לזומים של שעות ואין לי מחשב אני שונאת את הממשלה בכללי את הקורונה
בשביל שלא ימחקו לי פשוט תעברי בית ספר אני יודעת מה זה לעבור חרם אני לא רוצה שעוד בני אדם יחוו את זה זה לא נעים

שלום לך יקרה,
אני קורא את ההודעה שלך והיא לא נותנת לי מנוחה.
נדמה שאת מרגישה שבית הספר הוא מקום שעושה לך רע. כמה שזה לבטח מאכזב ומתסכל בשבילך. במקום להיות מקום אליו את הולכת בשלווה, אפילו שמחה, כל בוקר, כי שם החברים ושם לומדים דברים חדשים, נדמה שהחוויה שלך היא הפוכה. נשמע שאת קמה בפחד, והימים עוברים בחשש, ואולי זה כבר לא נותן לך לישון טוב ואולי אפילו אין תיאבון.
ונדמה שאת לא מרגישה שיש מי שיכול להגן עלייך בבית הספר, שאין מי שרואה אותך, שיודע שאת סובלת, ואין מי שבא לעזרתך. כמה לבד זה יכול להרגיש, כמה בדידות כמעט חונקת.
אולי את חושבת שהכאב שאת רוצה לגרום לעצמך יעזור לך לשכוח מכל הסבל הזה שאת מרגישה בבית הספר...
אני לא בטוח שזה באמת עובד ככה.
קשה להישאר לבד עם הרגשה כזו. האם את יכולה לשתף מישהו? את ההורים, או קרוב משפחה, חבר... אולי לפנות ליועצת בבית הספר, למחנכת, לאחות? לפעמים שיחה כזו יכולה לעזור להרגשה וגם לפעמים לשנות קצת את המצב.
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. אני מזמין אותך להתחבר לאתר שלנו ולהתכתב עם אחד המתנדבים/ות שלנו בצ'אט. אנחנו כאן בשבילך. נקשיב לך, ננסה להבין, אולי נצליח לעזור או לכוון אותך למי שיוכל לסייע. אל תישארי לבד עם הפחד הזה.
מתנדב בסה"ר