אוף אתם יכולים להתעלם אני סתם פורקת על אמא שלי

למה היא לא יכולה להיות אמא טובה לקלוט סיטואציות להגיד תדבר הנכון בזמן הנכון לא לשפוט נמאס לי אני רוצה קשר טוב איתה אבל אני פשוט לא אוהבת אותה. כשאני לא מספרת לה דברים כי אם אני כן אז היא מספרת לכל העולם או שופטת או צוחקת היא מתעצבנת ואומרת שאני חצופה ושהיא נותנת לי הכל בחיים אני שנים שנאתי את עצמי כי כעסתי על עצמי שאני לא אוהבת אותה למרות שהיא נותנת לי יותר מהחובות שלה כאמא כמו נגיד מותרות כאלו שהם לא אוכל ובית אבל היא בחיים לא הייתה שם בשבילי אף פעם לא תמכה בדברים שרציתי לעשות אני לא מפסיקה לבכות הה לי יום חרא והיא לא קולטת את זה במקום היא מתעצבנת