אני פורקת קצת אתם יכולים להתעלם..

שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים אימא שלי העבירה אותי לבית ספר אחר. הסיבה היא בגלל שהבית ספר הקודם שלי עבר מבנה למקום יותר מחודש וקצת רחוק מהבית שלי.
אני הייתי מאוד מחוברת לבית ספר הקודם שלי, לערכים (חצי דתי) למורים וגם לחברים.
בבית ספר הנוכחי אין לי קשר לא עם מורים, לא עם תלמידים או עם הערכים. אני יודעת חברים זה בא עם הזמן ומתרגלים אבל אני שם מלא זמן אף אחד לא טרח לפנות אליי גם אחרי פעילות מגבשת לא התחברתי עם אף אחד (אני ממש חברותית) ובכלל יש סגר אז היא העבירה אותי לחינם כי זה לא משנה אם אלמד בזום פה או שם.
אני מרגישה שאיבדתי את הקשר עם כל החברים שלי ואני מדברת רק עם החברה הכי טובה שלי וגם זה בקושי.
ממש קשה לי ואני מרגישה לבד. לאימא שלי לא היה אכפת מה אני מרגישה היא פשוט לא רצתה להתמודד עם המרחק של בי"הס. נמאס לי לא רוצה ללמוד שם אני שונאת הכול לגבי המקום הזה ואני פשוט בדמעות הרבה זמן.. כשמדברים איתי זה אך ורק על עבודות ותצלומי לי שיעורי בית ואני פשוט מרגישה לוזרית בודדה.
סורי שזה ארוך