מה אתם אומרים על הקטע הזה? (בבקשה לא לדווח, זה קטע כתיבה שכתבתי בהשראת השיר מיליון כוכבים)

הסתכלתי לשמיים וספרתי ניצוצות
ספרתי כוכבים שמכילים תקווה
הם היו כלכך הרבה
והנחתי שהם מיליון
תהיתי מי תלה אותם למעלה, יפים ובוהקים
מלאים תקווה אך באותו הזמן ממלאים באכזבה
הם נתנו לי תחושה לא ברורה
קצת מלאה וקצת ריקה
כשהייתי קטנה ישבתי על שפת הים
אישה מבוגרת התיישבה לידי וחייכה
שאלתי אותה מאיפה הניצוצות למעלה
היא בסיפרה לי שיש אנשים מיוחדים שאינם שייכים
אנשים ששואפים להגיע למעלה, לחוף מבטחים
אז הם מחליטים לתת לנו מתנה על עזיבתם
כמו ההפך מלתת מתנה לשכנים שעברו לדירה ליד
הם אנשים שנותנים מתנה כתזכורת קטנה
שאם הם לא כאן אז הם למעלה עם חיוך על הפנים
הם החליטו למסור נפשם בשביל האנשים ששייכים
והגנו על השייכים בגופם וחירפו נפשם
עברו שמונה שנים
והיום אני מבינה על מה היא דיברה
גם אני הרגשתי לא שייכת אז החלטתי להיות כמותם
אז חתמתי קבע
כי אתן את נפשי ואחרף אותה לאנשים השייכים
האנשים שמרגישים בטוחים כאן ולא מנסים לברוח
כי אם אברח, אברח ואשאיר מתנת עזיבה
אהיה הכוכה המיליון ואחד