קטע כתיבה שלי, מה אומרים?

אני מרגיש שכל יום שובר אותי לחתיכות
כבר נפלתי בעבר וספגתי מלא מכות
אבל הפעם אני לא מצליח לקום ולנגב את הדמעות כאילו לקחת אקדח לכוון אותו לרקה ולירות
אני מרגיש שאין אף אחד לצידי
אין לי יותר למה לצפות
אין תקווה לחלומות הן פשוט מתפוגגים ברוחות
וכל פעם מחדש הסופות רוצחות את כל הרגשות
עבור מה נותר בכלל לחיות?