אין לי חיים רעים אבל אני מרגישה לבד וזה מגיע למצב שאני בוכה כבר כל יום

אני כול כךך מזדהה אחותיי

לפחות יש לך הורים מושלמים ,והרבה חברות ,ואחים טובים ,ההורים שלי ואחותי רק יורדים עליי ואומרים שאני לא מתנהגת טוב ובגלל זה אין לי חברים ומגיע לי .. למרות שלא אכפת לי בכלל אני אוהבת את הלבד

אני גם בדיוק באותו מצב כמוך.
אני גם מרגישה ממש לבד בתוך הכל. שאין מי שבאמת נמצא איתי.

תקחי כרית ותחבקי אותה
זה מה שאני עושה;-;
בפועל זה לא מועיל ביותר אבל הניחום הנפשי הזה פשוט שווה הכל;-;

אנונימית יקרה,

מהמילים שכתבת עולה תחושה של כאב. אני מתארת לעצמי כמה תחושת העצב והבדידות מציפות אותך עכשיו. נדמה שאת מרגישה כך זמן מה, ואולי מחפשת את הדרך והמקום לפרוק ולשתף את תחושותייך. נדמה שלמרות שלמרות שיש לך חברות טובות ומשפחה עוטפת את ככל הנראה עדיין מרגישה לבד, מתארת לעצמי כמה מפחיד ומתסכל זה יכול להרגיש..

מבינה ממך גם שאולי את לא כל כך מבינה למה את מרגישה את התחושות הללו, בוודאי זה גורם לתחושת חוסר אונים גדולה.. נשמע שההתמודדות עם התחושות הללו לבד יכולות להיות מטלטלות ומכבידות, משאירות אותך מבולבלת ומותשת... אולי לשתף מישהו שאת מרגישה בטוחה לצידו (אבא, אמא, חברה טובה) יוכל טיפה להקל על העומס שאת נושאת...

במידה ואין מישהו קרוב אליך תוכלי לפנות אלינו, נהיה איתך ברגעים הלא פשוטים שלך. אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), המתנדבים שלנו כאן בצ'אט אנונימי, כי אכפת לנו ואנחנו רוצים להקשיב ולתמוך, כמה שניתן.

אם יתאים לך את מוזמנת לכתוב לנו, ואנחנו נהיה פה בשבילך ללא שיפוטיות, אולי יהיה בכתיבה הזו כדי להביא להקלה כלשהי ברגעים המאתגרים. אם תרצי נוכל גם לחשוב יחד על אפשריות נוספות להתמודדות.

שלך,
מתנדבת סה"ר.