מה אתם אומרים? זה משהו שכתבתי..

"את מעניינת אותי"

ככה התחילה השיחה הראשונה שלנו.
ישבנו כמה חברים, באת עם אבי והצטרפת.
אחרי חצי שעה כולם כבר היו שיכורים, אני לא שותה, את היית נהג תורן.
הסתכלתי עליך, חיפשתי את המבט שלך. היה בו רוגע שחיפשתי הרבה.
חשבתי איך לגשת אליך והרגליים שלי עשו את זה בעצמן.
התיישבתי לידך ואמרתי שלוש מילים.
את
מעניינת
אותי

שאלת למה
וענית תשובה פשוטה: "רואים לך כאב בעיניים"
הסתכלת עליי במבט מוזר וגיחחת.

אז המשכתי:
"זה לא כאב רגיל, שברו לך את הלב. אבל זה מיוחד. שברו לכולם.
את אןמרת לכל אחד מהחברים שלך פה שהוא יודע עליך הכול, בזמן שאת הבחורה הכי דיסקרטית בעולם.
את מרכז העיניינים בסיטואציות. כזו את.
אבל תכלס, בסוף כל יום את מחפשת את השקט הנפשי שלך. שומעת איזה מוזיקה או כותבת למגירה."

הסתכלת עליי בהלם.

הבנתי את המבט
"אני מבין שאני צודק"
-"כן" ענית כמעט בלחישה.

הבנת למה את מעניינת?
את מעניינת כי יש בך הכול,
את חיית מסיבות אבל גם חיה בטבע.
את מכירה כל טראנס אפשרי, הגוף שלך מגיב לקסם שבמוזיקה בשניה.
אבל זה לא מרגש אותך, את צריכה שירי נשמה.
את תתאפרי, תלבשי את הבגדים הנכונים.
אבל בשניה שתגיעי הביתה את תזרקי את העקבים לפינה.
את לא מפחדת מהרפתקאות. יציעו לך הצעה משוגעת ואת תרדפי אחריה.
תדלקי לגמרי.
ואז תרוצי, תפרשי כנפיים לעברה.
את יודעת גם מה הטעות שלך?
את מקבלת את כולם ללב.
את כולם את מכניסה.
את עדיין תמימה, ואת רוצה להשאר ככה חיים שלמים.
כי את מאמינה בתום, בטוהר.

ואני מתעניין, כי את מטריפה אותי
את גורמת ללב שלי לזוז בקצב של הלב שלך.
את נותנת לי מבט ואני מבין את כולך.
אני רוצה להיות שם בשבילך.
אני רוצה להיות האדם היחיד שמכיר אותך באמת.
האדם היחיד שמכיר את כולך,
האדם היחיד שמכיר אותך עדינה, משוגעת, ילדת טבע וילדת מסיבה.
הכול ביחד אצלך.
קיצוני, מאפס למאה.
אבל בצורה טובה.

"אז מה את אומרת, אני יכול את המפתח ללב שלך בבקשה?"