איך להפסיק לחשוב ככה? (סורי על החפירה)

אני אוהבת לדמיין סיפורים במוח שלי (זה מוזר, אני יודעת אבל אני פשוט אני ממציאה סיפור ומדמיינת כאילו זה אמיתי ואני אחת מהדמויות שם). תמיד זה מתחיל טוב והחיים יפים אבל לאט לאט הסיפור הופך למדכא או שמישהו נפטר, או שמישהו חולה, או שמישהו מתאבד... וזה כל פעם בכל סיפור שאני מדמיינת מגיע לזה שמשהו רע קורה ואני לא מבינה למה המוח שלי כל כך שלילי ולמה אני כל הזמן עושה סוף מדכא לסיפור שלי, זה גם משפיע עליי בחיים האמיתיים שלי בגלל שהסוף של הסיפור הוא מדכא אז אני מבינה שהחיים הם חרא (כאילו גם אם זה לא קרה אצלי זה קורה ויש אנשים שזה ככה אצלם).
איך להפסיק להפוך את המחשבות שלי לשליליות?

אני גם רוצה להיות אמא, אני מרגישה שאני אהיה שמחה באמת רק שיהיה לי ילדים. אני כל הזמן מדמיינת את עצמי בתור אמא אבל שוב פעם המחשבות השליליות באות מה אם לילד שלי לא יהיה טוב? מה אם הוא ישנא אותי? מה אם הוא ישנא את עצמו? מה אם לא יהיה לו חברים? מה אם הוא לא יצליח בלימודים? (בקטע של איך הוא ירגיש עם עצמו) מה אם יהיה לו רע? מה אם הוא יחלה וימות? מה אם הוא יתחיל להתדרדר וחס וחלילה חס וחלילה יגנוב ירצח או יאנוס? ויש עוד הרבה דברים שאם אני אמשיך לרשום זה לא יגמר לעולם.

ואני גם לא מפסיקה לחשוב שמה אם אני בתור אמא יהיה אמא לא טובה? מה אם אני לא אצליח להביא לו כסף? מה אם אני לא אצליח להבין אותו? מה אם הוא יחשוב שאני שונאת אותו? מה אם אני אגרום לו להרגיש רע?

אני מפחדת אני רוצה להביא ילדים אבל לא לעולם כזה אני לא רוצה שיהיה להם רע ואני לא יכולה להבטיח שיהיה להם טוב

אוף