לא מסתדרת עם אנשים בוגרים שהם גברים, גם לא עם קרובי משפחה.

אין לי קשר משהו עם אבא שלי. אני עם הזמן התחלתי לשנוא אותו ולא לראות אותו כהורה אחרי כל מה שחוויתי איתו. אמר לי העלבות ולא התנצל עליהן, מאוד פרמיטיבי בדעותיו (חושב שנשים צריכות להיות נאמנות לבעליהן), ההרגלים שלו (עישון, אלכוהול) ששמו אותו בבית חולים וגרמו לי לעצבים ובעיות נפשיות ומה לא... למרות שזה לא רק בגללו אלא פשוט זכור לי שבנות היו יותר נחמדות איתי בעבר מאשר בנים.
ובגלל זה, אני מתחילה לחשוש להתחיל זוגיות. אני נמשכת לבנים ובנות אז אני עכשיו רוצה להיות רק עם בנות כי איתן אני מרגישה שלפחות מבינים אותי..
כל גבר שאני רואה אני פשוט לא רוצה לדבר איתו, אם אני בסביבת גברים ללא נשים אני ארגיש לחץ ואסתלק משם.. וגם אם יש בן שהוא נחמד איתי אני פשוט לא ארגיש הכי בנוח.
אני פשוט לא מסוגלת להסתכל על גברים מבלי להגיד "איכס". אם קרוב משפחה שהוא גבר מנסה לדבר איתי אני אתעצבן פשוט. בקיצור.. מה לעשות? האם זה לגיטימי מה שאני מרגישה?