מה דעתכם על הפנפסיכיזם של נייגל?

אני לא בקיא ממש בנייגל אבל בנוגע לפנפסיכיזם, בערך, אני כן חושב שבצורה ובמהות שבהם משתמשים כשממדברים על "תודעה" - ניתן לקפל אותה לצורה כל כך בסיסית שאפילו תא או אטום יחשב למודע.

אבל אני לא אוהב להגיד את זה, כי מן הסתם כשמדברים על תודעה של בן אדם מדברים על משהו מורכב הרבה יותר, לא סתם דבר שמושפע ומשפיע על הסביבה או משהו כזה. אני פשוט פחות מאמין בבעיה הזו, אני לא חושב שהיא באמת בעיה כפי שמנסים להציג אותה. אין משהו מטורף שצריך לפתור, חוץ מבאמת להבין איך המוח עובד, זה יותר חוסר ידע מבעיה. בעיה תהיה למשל סתירה בין מה שאנחנו מבינים למה שאנחנו רואים. ואת זה לא ראיתי.

הפנפסיכיזם של נייגל זה מצב של סוליפסיזם כלפי חווית התודעה של הסובייקט שהוא לא אני (כמו לדוג' החיפושית שבקופסא?)?

אם כן אז לדעתי אין פה פתרון לבעיה, אם זה לא זה אז אני לא יודע.

שואל השאלה:
הפנפסיכיזם של נייגל הוא ה"השקפה הגורסת שלמרכיבי היסוד הפיזיקליים של היקום יש תכונות נפשיות, בין שהם חלק מאורגניזמים חיים ובין שלא." (תומס נייגל, "שאלות עלמוות", תרגם רונן ס. צדקה, ירושלים תש"ע 2010, עמ' 219). לא הרעיון שלכל אטום יש תודעה.

שלאטום יש תודעה זו היתה דוגמא, אבל זה כן בערך מה שזה אומר גם בכללי. "למרכיבי היסוד הפיזיקליים של היקום יש תכונות נפשיות".

דוגמא של מרכיב יסוד פיזיקלי - אטום.
דוגמא של תכונה נפשית - רגשות, תודעה, מחשבות, רעיונות, רצונות.

שואל השאלה:
נייגל מבחין בסוף המאמר שלו את מובן הפנפסיכיזם שעליו דיבר מהמובן המוכר במפורש ואומר שהוא לא נובע ממנו (נייגל 2010, עמ' 235).

בהנחה שהוא צודק אז לדעתי זה כן פתרון מספק, אבל מכיוון שאני לא יודע על מה הוא מבסס את הטענה שלו אני לא יכול להכריע בנושא.

שואל השאלה:
צודק במה? הוא לא הכריע לטובתו, הוא בעצמו מסופק בנוגע לפנפסיכיזם שהוא הציג. הטיעון שלו הוא שפנפסיכיזם כזה נובע מכמה הנחות:
1. הרכב חומרי - כל אורגניזם מורכב אך ורק מחומר.
2. אי־רדוקציוניזם - מצבים נפשיים לא נובעים מהתכונות הפיזיקליות והם לא תכונות פיזיקליות (תמוה בעיניי שהוא לא התעמת עם המוניזם האנומלי של דייווידסון לפיו נמנעותה של רדוקציה לא גוררת אי זהות או אחדות בין מצבים נפשיים לפיזיים).
3. ראליזם - התכונות הנפשיות של האורגניזם הן ממשיות.
4. אי־הגחה - המצבים הנפשיים לא יכולים להגיח מהתכונות הפיזיקליות של החומר אם אין לו תכונות נפשיות (הוא מנמק את ההנחה באמצעות התפיסה הסיבתית שהוא תומך בה).

סוג של.
ברגע שאנחנו שמים את התודעה בבסיס ההוויה, אנחנו יכולים להגיד שזה לא אפשרי למצוא פיתרון לחוויות עצמן, משום שכל הפונקציות והחומרים עצמם ביקום הם סוגים של חוויות. לחוויה עצמה אין פונקציה, כי הפונקציה עצמה היא סוג של חוויה.

אני לא בקיא בנייגל כמו שאמרתי ולכן דיברתי על פנפסיכיזם באופן כללי ולא המובן הצר שהוא רואה את זה.

אורות מאפל-התכוונתי לטענה (בהנחה שהיא צודקת)