כתבתי משהו אתם יכולים להגיד לי אם הפואנטה הועברה?

זה לא הכתיבה הכי יפה וטובה בעולאבל אשמח לחוות דעת ושמח לשמוע מה הבנתם מזה.


את כל הדברים שאני רוצה להגיד לך, אני אומרת רק לעצמי.

אני הייתי נורא לבד ביום ההוא שיצאתי החוצה לטייל קצת ברחובות. ממש רציתי להיות בחנות קטנה של חומרי יצירה, איתך או עם מישהו אחר, עם איזה חבר. אבל החנות לא הייתה פתוחה.

כשקמתי באמצע הלילה של אותו יום, הסתכלתי על הרחוב שלי דרך החלון. החדר שלי היה ממש חשוך ולא היה אף אחד בחוץ, והרגשתי ממש מדוכאת.
יכולתי לחשוב רק על להיות בחנות של חומרי יצירה עם איזה חבר, אני לא יודעת למה. כנראה פשוט כדי שלא יהיה לי כל כך בודד.

פתאום ראיתי ברחוב הריק איש זקן עם חולצת גולף. הוא הלך מהר, בצעדים גדולים על הכביש. הוא נראה מעוות. חשבתי שאולי הוא שיכור ובגלל זה הוא הולך ככה מוזר. קיוויתי שהוא השתכר לו באיזה פאב ולא לבדו בבית.

ראיתי עוד איזה בחור זקן, עם סוודר כזה ישן עם מעוינים והוא הלך והוא נראה נורא מוזר. לאט לאט פלג הגוף העליון שלו צמח לגובה, ופלג הגוף התחתון נשאר כשהיה. חשבתי שאולי אני שיכורה, וחשבתי לעצמי שהלוואי והייתי נמצאת בפאב עם איזה חבר, אבל הפאב לא היה פתוח.

ראיתי אותם רוקדים ביחד מתחת לבית שלי במעגלים והם נראו ממש שמחים ומפחידים. חשבתי לעצמי שאולי הם יודעים שאני מסתכלת, והרגשתי אימה אמיתית, ממש.
אני לא ראיתי אותם יותר, אף פעם בחיים. אבל לא יכולתי להפסיק לבכות. פחדתי פחד אמיתי כזה, שהרגשתי בכל הגוף שלי. הייתי כלכך מתוסכלת וחשבתי לעצמי שהלוואי והיה פה איזה חבר, אבל הבית היה נעול.
כל מה שיכולת לחשוב היה שאני לא יודעת אם הזקנים השיכורים באמת רקדו מתחת לבית שלי, ושחנות היצירה כן הייתה פתוחה, ושהפאב כן פתוח בלילות, ושאת הבית אפשר לפתוח, אבל את כל הדברים שרציתי לומר לך, אני אומרת רק לעצמי.