5 תשובות
הכל מתחיל בראש.
הייתי במקום ממש לא פשוט בטירונות, מרוחק שעות על גבי שעות מהבית, 3 שנים בצבא שאני בא בגישה של "אני הולך לספור כל יום ולא ליהנות בשיט מכלום ולא להכיר אף אחד", ובכן זה מתכון לאסון, כי אז תהיי שרויה בחתיכת דיכאון עמוק.
במבט לאחור כשאני לאחר הצבא אני נורא מתגעגע לתקופה, כי זו תקופה שאתה בוגר, אבל עדיין נמצא בתוך מסגרת, מעין חממה ששומרים עלייך עוד, את לא צריכה לסבול ולנסות לגרום לזמן להיות נסבל, אלא למצוא בכל פעם לפחות דבר אחד שעשה לך טוב ואם היה יום קצת קשוח, מזל שיש את ה-מחר בכדי לשפר את הקודם לו, ולו במעט.
לא נולד האדם שיעצור את הזמן, תהני כל עוד את צעירה.
מיליונים שירתו לפנייך, מיליונים ישרתו אחרייך. שמרי על אופטימיות
הייתי במקום ממש לא פשוט בטירונות, מרוחק שעות על גבי שעות מהבית, 3 שנים בצבא שאני בא בגישה של "אני הולך לספור כל יום ולא ליהנות בשיט מכלום ולא להכיר אף אחד", ובכן זה מתכון לאסון, כי אז תהיי שרויה בחתיכת דיכאון עמוק.
במבט לאחור כשאני לאחר הצבא אני נורא מתגעגע לתקופה, כי זו תקופה שאתה בוגר, אבל עדיין נמצא בתוך מסגרת, מעין חממה ששומרים עלייך עוד, את לא צריכה לסבול ולנסות לגרום לזמן להיות נסבל, אלא למצוא בכל פעם לפחות דבר אחד שעשה לך טוב ואם היה יום קצת קשוח, מזל שיש את ה-מחר בכדי לשפר את הקודם לו, ולו במעט.
לא נולד האדם שיעצור את הזמן, תהני כל עוד את צעירה.
מיליונים שירתו לפנייך, מיליונים ישרתו אחרייך. שמרי על אופטימיות
שואל השאלה:
תודה
תודה
לפי מה ששמעתי מכאלו ששירתו/משרתים כרגע בערך 80% מהחוויה בצהל אלו האנשים והגישה שאת באה איתה. אם תבואי בראש שאין סיכוי שיהיה טוב ברור שלא תרגישי טוב לגבי הסיטואציה ורק תרצי לצאת משם. מה שהכי חשוב זה לנסות לבוא בראש פתוח וגם לנסות להתחבר לאנשים שמסבבך וליצור קשרים חברתיים כי האנשים הרבה פעמים באמת עושים את השירות. אם את מרגישה שאת ממש לא מסתדרת במקום שאת נמצאת בו את יכולה גם לנסות לפנות למפקד/ת ולראות מה אפשר לעשות בנידון או לנסות להוציא טופס מעבר לתפקיד אחר. מלא בהצלחה!!
להכיר אנשים להתחבר..לא לתת לעצמך להגיד ואי אני חייב ללכת מפה להפך..תן לעצמך הרגשה שזה הבית השני שלך,שיש חברים ואנשים קרובים הכל הרבה יותר קל
אה זה בחורה חחח סורי
באותו הנושא: