קשה לי. פשוט קשה לי.

היי מדהימה
מוזמנת לדבר איתי אל תרגישי לבד לדקה!!
תמיד יהיה לך עם מי לדבר ולדעתי את מדהימה והפסד של כל מי שסובב אותך שלא רואה את זה.
יותר קל לנו להתעלם מאנשים "פשוטים" בעינינו ואנחנו מפסידים אותם. את לא אשמה

ואי תקשיבי אני בול במצב שלך באמת מילה במילה וגם בדיוק כתבתי את אותו הדבר פה הרגע אני גם לא יודעת מה לעשות אני לבד לגמרי בכיתה אני ביישנית שם גם חברות שלי עם אני לא יכתוב הודעה אז אין קשר
המשפחה לא מבינים אותי בשיט באמת אני אבודה ואני לא יודעת מה לעשות
חחח אז אני לא יכולה לתת לך עצה אבל רק רציתי לומר שאני לגמרי מזדה איתך ואני מקווה שהכל יהיה בסדר איתנו❤

אני הייתי באותו מצב לפני כמה חודשים. אני הבנתי שאני חייבת לעשות מהפך. לפנסות לקבוע עם חברות
כמה שיותר, התחלתי לטפח ולטפל בעצמי, אני אישית מאוד אוהבת שיש לי ציפורניים ארוכות אז לדוגמא הלכתי לעשות, כל בוקר אם זה להתאפר להתלבש להתארגן לקום בעשר ולא באחת שתיים אפילו לצחצח שיניים באמת דברים בסיסיים לשים בושם שרשרת צמיד טבעת לפעמים לעשות ספורט. *להאמין בעצמך* הכי חשוב!!!!! לקטע של החברים. לאט לאט. למצוא את מי שטוב בשבילך . הכל יהיה בסדר מבטיחה!

שואל השאלה:
תודה רבה על שענית לי❤❤❤
הלוואי והיו עוד אנשים כמוך במציאות שלי שיהיו מוכנים לעזור לי כמוך, אני עכשיו אשלח לך הודעה בפרטי.

הכי טוב זה לנסות לשכוח מכל זה, להתרכז בלימודים וכאלה ולתת לזמן לעשות את שלו, זה משתפר, הכל משתפר.

מוזמנת לדבר איתי.

שואל השאלה:
אני פשוט מרגישה שזה רק הולך ונהיה גרוע יותר ויותר, זה לא משתנה לטובה.
הלוואי וזה כן היה ככה.
אני פשוט לא מסוגלת פשוט לשכוח מכל הדברים האלו, אני כבר שנה מתמודדת איתם.

בסופו של דבר- החיים ישנו כיוון, אני יכול להבטיח לך את זה.

שואל השאלה:
מתי זה יקרה?
אני באמת שואלת, אני פשוט מיואשת.
נמאס לי בכל יום לקום בבוקר, להסתכל במראה הבושה ואכזבה על עצמי.
נמאס לי כבר להיות כל כך קשה עם עצמי.
נמאס לי לשנוא את עצמי.
נמאס לי להיות לבד.
נמאס לי להיות עצובה.
פשוט נמאס.

לא יודע מתי,
אצלי זה לקח ארבע שנים.
אבל זה קורה, וזה שווה את זה.
תחזיקי מעמד מתוך הידיעה שזה רק זמני.

שואל השאלה:
אני מרגישה שהחיים הם כאלה אכזריים והם גורמים לי רק לעצב, אני באמת משתדלת לנסות לקום על הרגליים ולעשות דברים שיעשו לי טוב וישמחו אותי אבל אני מרגישה שעוד מעט אני אגיע לגיהנום- בית הספר.
אין לי שם חברים, אין לי שם אף אחד, אני אהיה שם לבד ואחווה יותר כאב.
מה אז אני אעשה?
אבכה בתוך הקפוצ'ון או אהיה בהפסקה בשירותים ואבכה?

לא, תתכרבלי בתוך הקפוצ'ון ותנסי לשרוד עד סוף היום.
כל יום זה יעשה קל יותר ויותר.

שואל השאלה:
במשך כל השנה שעברה והשנה הזאת אני בכל יום בכיתי כשהייתי בבית הספר או אפילו אחריו.
כי כואב לי להיות שם, לא בא לי, וזה לא בגלל הלימודים, דווקא בהם אני טובה, זה בגלל כל המצב החברתי.
אם רק היו לי שם חברים):

חוסר בחברים לכיתה לא אמור להכאיב לך. תהני ממנו, תהני מהרוגע, השקט, האפשרות להסתובב במסדרונות בלי שאף אחד ישים לב אלייך/יציק/יפריע/יטריד או מה שזה לא יהיה.

חבקי את הלבד הזה כשאת בבית הספר.

הפיקי את המיטב מהמצב הנתון, אל תבכי על זה שמצב אחר היה עושה לך יותר טוב.

שואל השאלה:
אני אחת כזאת שחייבת חברים לצידי, זה חיסרון מאוד גדול בשבילי, במיוחד כשאני רואה את כולם ביחד כשאני לבד.
לא אכפת לי אם יציקו לי כל רגע אני רק רוצה חברים.

יקרה מאוד,
קורא את מילותיך וחש את הבדידות והמצוקה הגדולה שאת חווה וליבי יוצא אליך.
שומע מדבריך עד כמה את חשה תסכול ממצבך ועד כמה אולי קשה לך להיפתח ולשתף אחרים במה שעובר עליך ומניח שאולי גם השיתוף הזה דרש ממך המון כוחות נפש ואולי גם עכשיו אתה לא בנוח מכל המצב הזה.
רואה עד כמה העומס משפיע על מצב הרוח שלך ועד כמה את אולי מותשת מסבך המחשבות, הצפיות והרצונות שלא באים לידי מימוש כרגע.
חש שאת אולי נמצאת במצב של חוסר שליטה בחייך ורוצה להגיע למצב שטוב לך ונעים בקרבת החברים והחברות שלך.
אני רק יכול לתאר לעצמי עד כמה את חשה כלואה בתוך עצמך ועד יש בך רצון לצאת לחופשי ולראות בך גם דברים טובים..
אני מודע לכך שזה מאוד קשה לך אבל חשבת לדבר עם יועצת בית הספר/מחנך או מבוגר/חבר שאת סומכת עליו שיוכל לעזור לך לצאת מהמצוקה שאת נמצאת בו?
יקרה, אני דואג לך.
רוצה להזמין אותך לשתף אצלנו בצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) שאני מתנדב בה ופועל כל יום, לשתף ולפרוק ממה שאת עוברת, לא להישאר עם זה לבד, לדעת שיש מי שמקשיב ואכפת לו ממך ואולי נוכל ביחד למצוא כוחות וצעדים שיוכלו להועיל לך.
שלך,
מחכה לך.
מתנדב סה"ר