33 תשובות
תשחררי את המחשבה שאם תדברי הם ישתעממו אני בטוחה שזה לא נכון, יש בך המון להוציא והמון לשתף אני רואה את זה על פי הכתיבה שלך, ואין לך מה להפסיד מקסימום תנסי להשתלב בשיחות ולא יצליח אז לא נורא אבל אם זה יצליח מצוין.
מצטרפת לשאלה :(
אני כמוך
אנונימי
כמוך.
אנונימי
יא אלופה אני מבין אותך הכל טוב .
עדיף קצת מאוחר מאשר אף פעם .
תקפצי למים תמצאי עבודה וזוגיות וכל מה שאת מרגישה שאת רוצה יבוא ביחד עם זה הכל תקופות
שואל השאלה:
וואו אני לא מפסיקה לבכות.. זה כבר יותר מדי מה שעובר עליי
יש לי חשק פשוט לא ללכת לעבוד, אבל זה עוד יותר דיכאון להיות בבית עם עצמי..
אנונימית
אל תחשבי שאם תדברי אנשים ישתעממו ממך, תוציאי את המחשבה הזאת מהראש שלך, אני בטוחה שאת מדהימה, ואם תנסי להשתלב בשיחות, לדבר, לנסות להיפתח אני בטוחה שזה יהיה קטן עלייך, מה יש לך להפסיד מזה?
לגבי הבן זוג, אני יודעת שזה נשמע בולשיט, אבל הזמן יעשה את שלו, שזה יגיע, זה יגיע. 3>
יש לך אולי בנות שהתחברת אליהן בצבא? לימודים? ואת יכולה לחדש איתם את הקשר? תזכרי שעבודה זה מקום שאת באה אליו בשביל להתפרנס ולא על מנת להכיר אנשים למרות שזו הזדמנות.
הכל טוב זו תקופה קשה והיא תעבור אני מבטיחה לך.
אולי תשתפי מישהו קרוב שאת מרגישה פתוחה איתו על כל מה שעובר עלייך ותשחררי את זה ממך:)
פסיכולוג
וואי באמת שאין לך מה לדאוג אני בטוח שאת תמצאי את האחד שלך לכל החיים אחד שיאהב אותך כמו שאת ואת בחיים לא תשעממי אותו.
אני גם בטוח שאת לא בחורה משעממת ויש לך הרבה מה להוסיף לחברה שלנו כל פעם שאת תדברי את נשמעת בחורה מאוד אינטליגנטית.
ככה שזכינו שיש פה אחת כמוך.
ותאמיני לי אני מקווה שבקרוב מאוד את תמצאי את הבן זוג המושלם לך. :):):)❤
את מוזמנת לבוא לנסות לדבר איתי אמיתי גם אני מרגיש ולי אין מלא זמן בת זוג עם תרצי להכיר אשמח (: עם תרצי לשלוח הודעה מחכה מקווה שתיראי את זה
מזדהה איתך כלכך :(
אנונימי
אני מבין אותך בכלכך הרבה דרכים
רוב הזמן אני מרגיש בנוח כשאני עם חברים שלי שאני אוהב וסומך אבל כשמגיע מישהו חדש אני מאבד את זה לגמרי ולא מסוגל לדבר
מאז שהתגייסתי אני גם נהייתי די משעמם ונוטה לדבר רק על הצבא וכמה שלא טוב / כן טוב לי שם..
לא הייתי אף פעם בזוגיות אז אני כן מבין את הרצון אותך כי אני מת לבת זוג אבל לא עושה כלום בשביל זה גם..
שליש גן עדן, אתר נחמד להכרויות
קודם כל את צריכה לתקן את הפרספקטיבה שלך, את מסתכלת עליהם מנקודת נחיתות, שהם כביכול מעלייך אבל הם לא! הם בסך הכל בני אדם בדיוק כמוך וכמו שאת יכולה לדבר על נושאים שהם אולי ימצאו כמשעממים כך גם הם יכולים לדבר על נושאים שיהיו משעממים בעיניך, תהיי קלילה וזורמת, תצחקי איתם ותחייכי אליהם, החרדה החברתית שלך לא תעלם מעצמה את צריכה להתמודד איתה ראש בראש ולא להיכנע גם אם זה אומר לצאת מאיזור הנוחות שלך, שבי איתם ותצטרפי לשיחה על הנושא שהם מדברים עליו, אם קשה לך להצטרף אליהם ישר אז תנסי קודם להתחבר ב 1 על 1 ואז כשיהיה לך דיבור עם אותו אדם את תרגישי יותר בנוח להצטרף לשיחה כשהוא שם, אני מאמין שהם גם רוצים שתצטרפי אליהם לשיחה אבל את משדרת ריחוק והם מקבלים מזה מסר שהם לא מעניינים אותך ולא בא לך להתחבר איתם, בקשר לזוגיות קטונתי מלייעץ לך כי אני בגילך ובאותו מצב.
'0'
אל תחשבי על מה שהיה ועל מה היה יכול להיות ואוף היה לי כל מיני הזדמנויות ופספסתי,לא!
יש לך מחר יום חדש יש לך התחלה חדשה כל יום יום לעשות דברים שאת רוצה ולעשות דברים שמחכים לך.
תשימי לעצמך אתגר גם אם את ממש פוחדת ואני באמת מבינה מה זה לפחד אבל פחד לרוב זה משהו דמיוני,זה לחשוש ממשהו מהעתיד אבל את עכשיו בהווה אז תחיי את הווה שלך כי לאו דווקא מה שאת חושבת שיקרה באמת קורה.
אם למשל את צריכה להזמין איזה משהו מחנות ואת יודעת שאת תתבישי בכל מקרה תלכי ותבקשי אולי פעם אחת את תחשבי אוף איזה פאדיחה אחרי זה את תגידי טוב סבבה פעם אחרי זה וואלה לא היה כזה מביך ואחרי זה לא תביני למה פחדת.
לכולנו יש אתגרים בחיים (לא מכשולים אתגרים!)
ואת יכולה לעבור אותם כי האתגרים האלו נועדו לך ואת מסוגלת לעבור אותם
.
אנונימי
שואלת השאלה איזה כיף זה להיות מהצד ולהקשיב לצחוקים שלהם ולצחוק איתם כמובן, עד הרגע שמכניסים אותך לשיחה, ומתחיל להיות כבד ומוזר ופתאום את כבר לא מעוניינת להצטרף אליהם למרות שחשבת שזה יהיה כיף נכון?
מי שמסכים איתי, מוזמן לפרטי ;)
וגם את שואלת השאלה ❤
אומיגדד
אני גם מרגישה משעממת
ולגביי חברים תנסי להתחבר אחד אחד
וחבר תחפשי בעבודה שלך אוליי..
אנונימית
היי, אשמח לעזור לך בפרטי
שמע אתה לא יכול לבוא ולהפנות אצבע מאשימה לבן אדם כשהתגובה שלך הייתה
"את מחפשת בן זוג
אני מחפש בת זוג
ממש עולם קטן"
זה רדוד שטחי לא קשור לשאלה ולא מועיל לשואלת השאלה. ואני גם לא רואה איפה העזרה שלך בכל הסיפור, לפחות הוא מנסה איכשהו לעזור.
שמע אתה חסר טקט
לפחות אם אתה אומר לו דבר כזה אז תנסה לעזור בעצמך
Aero אני לא מאשים אותך שאתה לא מבין, אם היו רוצים לעזור לך היית מרגיש את ההבנה, לא עיניינך למה ומאיזה סיבה שמור לעצמך את התלונות ותעשה טובה תתבגר לפני שאתה פותח את הפה.
פסיכולוג יכול לעזור
לילט נסיך ;)
כל אחד מרגיש ככה לפעמים. גם האנשים שנראים לך הכי מצחיקים וכיפיים ובטוחים בעצמם חווים חוסר ביטחון כזה, כי כל אחד עובר תקופות כאלה או סתם ממעיט בערכו לפעמים
אנונימית
צריך להעז לעשות דברים שפוחדים








ולראות שהכל בסדר


למשל הלכתי לעבוד בקופת חולים כשאני עם חרדה חברתית
עבר לי די הרבה אחוז
אנונימית
אני מאוד מבין אותך וכואב שזה המצב
היו כאן המון תשובות טובות
התשובה הזו יכולה לשנות לך את החיים
את מוזמנת לדבר איתי על זה
אני עוסק בזה ויכול לעזור לך בהתנדבות לשנות את המצב
בהצלחה
אנונימי
אל תוותרי.. תהיי חזקה נפשית. תחפשי דרך שתעזור לך להתגבר על זה. את יכולה לעשות את זה
תראי אני חושבת שבכל אחד קיים הפחד הזה גם אני מודה שיש בי צד שנוטה להתבודד ולא להשתלב בחברה בגלל פחדים אבל אין מה לעשות אני מנסה להתגבר עליו לפעמים זה מצליח ולפעמים לא מה שכן מציעה לך אולי למצא עבודה אחרת שם תתחילי מחדש ותנסי להתגבר על הפחד הזה ולהראות שאת בן אדם עם ביטחון לא עכשיו ברגע להפוך לאחת שמדברת עם כולם אבל מה שכן דברי בקול רם תיהי תמיד זקופה זה משדר הרבה על הבן אדם אין מה לעשות כולנו בני אדם בסך הכל ואף בן אדם הוא לא משעמם תאמיני לי פשוט צריך למצא תחומי עניין משותפים ואת מסודרת בנוסף מציעה לך אולי לחפש עבודה שאת צריכה להיות שם פעילה ולדבר עם אנשים כמו מלצרות זה יכול לבנות לך אחלה ביטחון ובכל מקרה אם את רוצה עוד עצות מוזמנת לשלוח לי הודעה
תתחילי בלדבר עם אנשים בכל מקום
לדבר זה כמו שריר צריך להתחיל איפהשהו בשביל שהוא יגדל אבל זה מביא אנדרנלין ואתה רוצה שוב אחרי זה,מקווה שתצליחי אם באלך סתם לדבר מוזמנת בפרטי
אני גם הייתי כמוך ופשוט התחלתי לדבר עם אנשים מהעבודה ואז כבר התרגלתי לזה ועכשיו אני בן אדם חברותי
פשוט תתחילי לדבר אל תפחדי שמה שתגידי יהיה משעמן פשוט תדברי תצטרפי לשיחות של אנשים תתני עצות משלך אם יש משהו מצחיק תצחקי
הם בדיוק אנשים כמוך
אנונימית
האמת שלפני שנתיים הייתי במצב בול אותו דבר. ברמה שכול השאלות שלי פה היו על זה.המקום הזה של להיות לבד ומושפל(לפחות בהרגשה) יכול ליסרוט את הנפש לנצח. אני מבינה אותך וכואב לי. באמת.
אני במקום אחר לגמרי ועדין העבר הזה רודף אותי תמיד!. כול פעם הפחד של להיות לבד במקום ולא להצליח. מרוב עצבים ופחד לפעמיים מאנשים ,מבנות,שיש סיטואציה שאני צכה להכיר מישו אני ישר מגיבה בכלביות ישר מהמקום התוקף והמתגונן. זה הכול טראומות ממה שהיה.
שתדעי שכשהייתי אז במקום אני פשוט האמנתי שלעולם אני לא יצליח לתקשר ולישבור את החומה הזאת.ובאתי למקום אחר. החלפתי את כול מה שהיה באנשים אחרים. עשיתי שנה מחוץ לבית והתמודדתי עם הפחד הזה בעיינים ולא נשברתי. והיה הכי קשה שיש בהתחלה הכול חזר אלי מלא פעמיים ועד היום זה רודף אותי אבל אני לא פוחדת יותר ויודעת שזה רק בראש.
באלי להגיד לך שהיה טוב!ואל תכניסי את עצמך ללחץ וללופ שאת לבד. יש משפחה או מישו בעולם שאת תוכלי לדבר איתו וזה יקל עליך .
אם לא טוב לך במקום כולשהוא אל תפחדי לעזוב.!
את לא לבד בזה. באמת.
העולם הזה ככ קשוח ולא פייר
אנונימית