אני לא יודעת מה קורה לי... למה זה ככה..? -פריקה-

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, עם ההרגשה שאני לבד.
כל כך רע לי ואני לא יודעת למה.
כל לילה אני הולכת לישון עם הידיעה שאני יודעת מה יהיה מחר..
אקום מוקדם לזום, לפעמים אוכל ולפעמים לא, אשכב במיטה, אשמע שיריי דיכאון ואבכה.
יש לי חברות כל כך מדהימות, סיפרתי לאחת ממהן מה שאני מרגישה, היא ניסתה לעזור כמה שיכלה אבל היא לא עזרה למרות המאמצים שלה לעזור..
בדרך כלל אני לא מדברת על עצמי, אני שומרת את זה בפנים ומקשיבה לאחרים..
אבל אני לא יכולה להמשיך ככה, כואב לי.
אני מתחילה לחשוב על מה שעברתי בחיים, מתחילה לחשוב על כמה שאני דבילית לפעמים..
הכרתי מישהו והוא היה מדהים, הוא היה וואו אני פשוט לא יכולה להסביר במילים.
לראשונה בתקופה הזאת, חייכתי באמת, שמחתי באמת, צחקתי.
הכרנו לפני כמה ימים אבל נתקתי איתו קשר, הוא שמח אותי באמת, אני מודה לו על כך אבל הוא גרם לי להרגיש רע מידי פעם למרות שהוא לא התכוון בכלל, כך שזה אשמתו, אלא אשמתי.
לא רציתי לדבר איתו כשאני ככה, שבורה לחתיכות שמפוזרות בכל פינה.
חששתי שאפגע בו ולא אהיה אני.
אשמתי שאני כזאת טיפשה כדי לוותר על נסיך כזה מדהים.
עכשיו אני מרגישה לבד,
כל כך עצובה ולא מלאה אפילו בשמחה אחת קטנה.
אני שומעת רק את הסדקים שלי הבכי שלי ולא יותר מזה..
כל כך קשה לי ורע לי , אני לא יודעת למה..
רק רציתי לבכות ואני מודה למי שקרא עד לכאן.
למה זה ככה...?
שיהיה לכם המשך יום טוב^ :/