5 תשובות
כנראה שאת פתאום מרגישה את החוסר שלו למרות שהוא לא היה שם הרבה זמן, ברגע שהוא נפטר זה כנראה הכה בך שהוא היה חסר כל השנים האלה...
אני לא חושבת שיש דרך להעביר את ההרגשה הזאת אם לומר את האמת געגוע זה הרגש היחיד שכמט תמיד נשאר לנצח אבל את יכולה אולי לנסות למצוא עיסוקים או דברים שיגרמו לך פחות לחשוב על זה..
אני מקווה שיהיה בסדר :)
תקופות כאלה יכולות לקרות..
לפעמים זה יותר קשה, לפעמים זה לא כל כך פשוט כמו תמיד..
מותר לך להתגעגע, מותר לך להיות עצובה, תדעי שזה בסדר, ומאוד נורמלי. התחושות האלה יכולות להתבטא בכעס, בכאב, בעצב. לפעמים זה קשה להגיד לעצמך לא להתגעגע, התחושות יכולות להיות חזקות מדי בשביל להחזיק אותם.
כשסבתא שלי נפטרה, מה שמאוד עזר לי להתמודד היה לכתוב לה(על דף). אני מאוד ממליצה לך לנסות לכתוב לו.. תכתבי לו את כל מה שרצית לומר לו, את כל הרגשות שלך, את כל מה שאת מרגישה וחושבת. לפרוק ולהוציא אני בטוחה שזה יכול לעזור :)
אנונימית
יש לנו סיפור חיים דומה רק שאצלי הוא עזב יותר מזמן... ואצלי הוא נפטר לפני 6 שנים (אני לא כזה אוהב לשתף על זה אבל כאת תדעי שיש עוד אחד שעבר את זה את תגידי יש עוד משהו העולם שהוא כמוני וזנ יקל עליך) יכול להיות שאת עוברת תקופה לא טובה ואת צריכה דמות אהבית או גברית לידך ובגלל זה את מרגישה ככה
הי אנונימית,
מצטערת לשמוע על המוות של אביך.. נראה שהקשר שלכם היה מורכב, אולי היה בינכם משהו לא פתור שהולך איתך עד היום.. וייתכן שאת חשה על כך פספוס.. או מתוסכלת מכל מה שלא הספקת להגיד לו... ויחד עם כל אלה, אני שומעת את תחושת החסר שעמה את מסתובבת.. נדמה כי הזמן שעובר רק מגדיל את המרחק ממנו ומעצים את הגעגוע שלך..

יקרה, הרגשות המעורבים שאת מתארת, הכעס מצד אחד והגעגוע מהצד השני הם מובנים וברורים, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט האנונימי שלנו באתר של עמותת סה"ר, בו תוכלי לדבר, לפרוק ולשתף.. במקום מכיל וללא שיפוטיות.

מחכים לך שם, עכשיו או בכל זמן שתרגיש צורך
נקשיב לך...

שלך,
מתנדבת סה"ר
כמו שכבר רשמו ואני אוסיף, כנראה שקרה משהו או שאת פשוט מרגישה את החוסר שלו איתך. אני משתתפת בצערך וכולי תקווה שלא תחווי עוד אובדן כזה.
תנסי להתעסק בדברים שאת אוהבת וימלאו את המקום הריק בצורה שאת אוהבת.
בטוחה שהכל יהייה בסדר , ואת גם מוזמנת לדבר איתי, אני יודעת מה זה לאבד קרוב משפחה.
באותו הנושא: