2 תשובות
זה תלוי בשאר הגורמים הספציפיים למצב, כך שאין תשובה חד משמעית. כדי לפשט את המושגים שכתבת (לא בטוח שמדויקים) נתייחס למשטר האמריקאי כדמוקרטיה נשיאותית, ולמשטר הישראלי כדמוקרטיה פרלמנטרית:
יש יתרון דמוקרטי ברור לרשות מבצעת נפרדת מהפרלמנט. הנשיא נבחר באופן ישיר, הוא מרכיב ממשלה כרצונו (סגן הנשיא מוצג מראש, ולעיתים כחלק ממערכת הבחירות יוצגו אישים נוספים המיועדים לתפקיד כלשהו, אבל הוא יכול לבחור מי שבא לו לאיזה תפקיד שבא לו), ומקבל יד חופשית להתנהל כראות עיניו (מקבל חסינות מלאה לכל דבר שנעשה במהלך כהונתו). בתמורה לכל זה, לאחר שתי קדנציות, יפנה את מקומו בכל מקרה, ולא יוכל להתמודד שוב בעתיד. אם כך, הממשלה יציבה יותר, ועל מנת להפיל ממשלה יש צורך בהצבעות של שני פרלמנטים, כאשר העליון בינהם בד"כ מכיל רוב מהמפלגה של הנשיא.
בישראל, הממשלה והפרלמנט, הכנסת, משולבים זו בזה, ובכך כבר נפגע עיקרון דמוקרטי של הפרדת הרשויות. מתוך האנשים שנבחרו לכנסת, ממשלה מוקמת על ידי המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות. לרוב יהיה צורך במספר מפלגות כדי להקין ממשלה, וכך נחתמים הסכמים קואליציוניים שבעצם מייצגים פשרות של המפלגה הזוכה מול מפלגות המייצגות מיעוטים. מספיק שאחת מהן לא מקבלת מה שהיא רוצה במהלך הכהונה, והופ אפשר להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון אחת בכנסת. אם כך, זהו, משטר פחות יציב.
ועדיין לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, וייתכנו, מקרים שבהם זה יהיה הפוך - בארה"ב למשל, בגלל שיטת האלקטורים, נשיא יכול לזכות גם אם לא קיבל את רוב קולות המצביעים (הילרי קלינטון קיבלה שלושה מיליון קולות יותר מטראמפ), ובמקרה כזה הנשיא לא בהכרח מייצג את דעת הרוב. וייתכן פרלמנט עם רוב למפלגה הנגדית מהנשיא, ובמקרה כזה השלטון יכול להיתקע ביצועית לזמן רב, כמו גם ליפול. בישראל (אבל רק עם פוליטיקאים קצת יותר איך לומר, כאלה שאכפת להם מאיתנו), ניתן להקים ממשלה יציבה עם מעט מפלגות, ממשלות אחדות אמיתיות. למשל בבחירות, הראשונות של, הסבב האחרון, לליכוד ולכח"ל היו ביחד 70 מנדטים, המספקים ממשלה של שתי מפלגות גדולות, ובכך יוצרות שלטון יציב ביותר, כמעט ללא איום.
יש יתרון דמוקרטי ברור לרשות מבצעת נפרדת מהפרלמנט. הנשיא נבחר באופן ישיר, הוא מרכיב ממשלה כרצונו (סגן הנשיא מוצג מראש, ולעיתים כחלק ממערכת הבחירות יוצגו אישים נוספים המיועדים לתפקיד כלשהו, אבל הוא יכול לבחור מי שבא לו לאיזה תפקיד שבא לו), ומקבל יד חופשית להתנהל כראות עיניו (מקבל חסינות מלאה לכל דבר שנעשה במהלך כהונתו). בתמורה לכל זה, לאחר שתי קדנציות, יפנה את מקומו בכל מקרה, ולא יוכל להתמודד שוב בעתיד. אם כך, הממשלה יציבה יותר, ועל מנת להפיל ממשלה יש צורך בהצבעות של שני פרלמנטים, כאשר העליון בינהם בד"כ מכיל רוב מהמפלגה של הנשיא.
בישראל, הממשלה והפרלמנט, הכנסת, משולבים זו בזה, ובכך כבר נפגע עיקרון דמוקרטי של הפרדת הרשויות. מתוך האנשים שנבחרו לכנסת, ממשלה מוקמת על ידי המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות. לרוב יהיה צורך במספר מפלגות כדי להקין ממשלה, וכך נחתמים הסכמים קואליציוניים שבעצם מייצגים פשרות של המפלגה הזוכה מול מפלגות המייצגות מיעוטים. מספיק שאחת מהן לא מקבלת מה שהיא רוצה במהלך הכהונה, והופ אפשר להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון אחת בכנסת. אם כך, זהו, משטר פחות יציב.
ועדיין לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, וייתכנו, מקרים שבהם זה יהיה הפוך - בארה"ב למשל, בגלל שיטת האלקטורים, נשיא יכול לזכות גם אם לא קיבל את רוב קולות המצביעים (הילרי קלינטון קיבלה שלושה מיליון קולות יותר מטראמפ), ובמקרה כזה הנשיא לא בהכרח מייצג את דעת הרוב. וייתכן פרלמנט עם רוב למפלגה הנגדית מהנשיא, ובמקרה כזה השלטון יכול להיתקע ביצועית לזמן רב, כמו גם ליפול. בישראל (אבל רק עם פוליטיקאים קצת יותר איך לומר, כאלה שאכפת להם מאיתנו), ניתן להקים ממשלה יציבה עם מעט מפלגות, ממשלות אחדות אמיתיות. למשל בבחירות, הראשונות של, הסבב האחרון, לליכוד ולכח"ל היו ביחד 70 מנדטים, המספקים ממשלה של שתי מפלגות גדולות, ובכך יוצרות שלטון יציב ביותר, כמעט ללא איום.
שואל השאלה:
וואי תודה
וואי תודה
באותו הנושא: