16 תשובות
זו הוראה מלמעלה, לדעתי זה לא מוצדק.
לא, לפחות לא להדליק מצלמה.
כן. הם רוצים שהם ירגישו כמה שיותר כאילו הם בתוך הכיתה ושהם לא ירגישו שהם מדברים לאוויר
שואל השאלה:
אבל יש כאלה שלא יכולים מסיבה כזו או אחרת
מיקרופון כן, מצלמה ממש לא.
זה טיפשי וטעות מככ הרבה סיבות.
כן, זה כמו שתבואי לבית ספר ולא תיכנסי לשיעור
לדעתי לא, אני מבינה למה להדליק מיקרופון שזה בעצם מראה על נוכחות בשיעור זום אבל מצלמה? ממש לא.
שואל השאלה:
לדעתי המורים שוכחים שאנחנו נמצאים בבית, יש ילדים שההורים שלהם צועקים וזה לא נעים או שהם לא יכולים לפתוח את המצלמה כי יש משהו שלא נוח להם שהם יראו, ואותם מורים חיים בסרט קשה שעצם זה שהם מורים אומר שכל מה שהם אומרים צריך להגיד אמן גם כאלה שאין להם מצלמה/מיקרופון. כאילו מה את רוצה, שאני אכריח את המצלמה שלי לעבוד? הם חושבים שאנחנו רובוטים מושלמים.
לגבי מצלמה זה לגיטימי לגמרי
מה בבית ספר את חושבת עם הגב למורה? לא, ובדיוק בגלל זה המורה צריכה לראות שאת בשיעור ושאת מקשיבה ומתרכזת
כנל לגבי המיקרופון אי אפשר לנהל שיעור שרק המורה מדברת, התלמידים צריכים להיות פעילים לא פחות מהמורים
כאלה שיש להם בעיות כנראה מדברים עם המורה והם נותנים להם אישור אבל זה בדיוק כמו בבית ספר... חייב לפתוח מצלמה בדיוק כמו שהמורה רואה אותך בכיתה ואם אתה בניוט כנראה שאתה לא מדבר כמו בכיתה ושאתה לא בניוט אז אתה מדבר כמו בכיתה
מיקרופון כן אבל מצלמה לא
לא, ממש לא.
איפה התמיכה והאהבה לתלמיד? ההבנה?
אני לא מבינה את זה.
יש ילדים שמתמודדים עם בעיות חברתיות, וחוסר ביטחון, למה לעשות להם דבר שכזה?
מיקרופון זה עוד נסבל, כמובן.
אבל מצלמה?
זה כל כך מיותר.
לפחות אישור שהשתתפתי בשיעור,
משהו סמלי.
אני זוכרת את השיעור הראשון, לפני... שבועיים בערך...(?)
אני זוכרת כמה נבהלתי, והמחשבות לא הרפו ממני כלל.
זה היה נורא, באמת.
קשה לי לעכל את העובדה שעוד תלמידים מתמודדים עם זה.
זה כל כך עצוב.
מבינה כל אחד ואחת מהם.
זה לא מובן שיש לילדים חרדות מהדברים האלה?
מצלמות, צילום הסביבה שבה אתה עומד...
זה מפחיד כל כך, מרגיש מאיים אפילו.
אני מקווה מאד שהם יוכלו לעשות עם זה משהו.
כי מערכת החינוך באמת יוצאת מין הכלל, ועושה המון לטובת התלמיד.
אבל בחלק הזה, לא.
פשוט לא.
(זה לא הכל כאילו בשביל התחלה)

אז איך תמיד חשבתי איך זה לא נגמר
אז איך תמיד חשבתי מה נסגר
תמיד אמרתי תעזבו אותי בשקט

ואז בניתי קוביה ללא שום דרך חזרה
ללא דלתות אין חלונות
מבוי סתום חשוך אפל ולא נגמר

עם כל האשליות שבליבי מתרוצצות
הם לא הולכות הם לא הולכת
לשום מקום

לא נתנו לי רגע מנוחה
רק רציתי מהם להיפטר
אבל לא הצלחתי להתעורר
מהחלום המתמשך
המתגבר והנורא

ואז הגיע אור קטן
אומר לי מה קרה
אומר לי תחייכי וזה כל מה שאת צריכה

ומילותיו היו
תלמדי מטעויות
תלמדי מכשלונות
תלמדי מהעולם
תלמדי מניצחונות
תלמדי מעצמך

מטעויות משלמים
לא לא לא לא מתחמקים

אל תחשבי על מה נהיה
אל תחשבי על מה קרה

אל תאבדי את המצפן
אל תאבדי את השפיות
אל תאבדי אותך
מה הקשר חוסר ביטחון?
כמו שבבית ספר הם מראים את עצמם אם צריכים להראות את עצמם בזום
ואם יש להם חרדות שילכו לטפל בזה
אבל מה זה שונה מבבית ספר
אותם אנשים שרואים אותם בבית ספר רואים אותם הזום
אין שום הבדל