אני במשבר לימודים

וואי אני בדיוק כמוך
אין כל כך מה לעשות כמו שאמרתי תעשי מהלימון לימונדה

אוי, מבינה אותך..
פשוט תזכירי לעצמך מי אלה המורים האלה שאת מייחסת להם כל כך הרבה חשיבות - חבורה של מבוגרים ממורמרים שאשכרה מוציאים את התסכול שלהם על ילדה בת 17, פתטי ביותר אם את שואלת אותי. ברגע שאת מבינה כמה הם עלובים את לא תתני להם כל כך הרבה מקום בראש שלך ובלב שלך, הם לא שווים את זה.
(כמובן שאני לא מכלילה את כל המורים, יש כאלו שהם מדהימים, אני מדברת רק על אלו שמנסים לצאת גיבורים על ילדים ולעשות "דווקא" כמו בני 3).
תזכירי לעצמך מה את צריכה מהם. את מקבלת תעודת בגרות וזה מה שאת צריכה לחשוב עליו. זה לא משנה מי הם בתור בני אדם, את לא צריכה להתחתן איתם, הם רק כלי בשביל לקבל ציון. זה כל התפקיד שלהם בחיים שלך.
אז להרים את הראש, לקחת דברים בפרופורציות, להכריח את עצמך לצאת עם חברים, לשרוד את השיעור, להתכונן טוב למבחנים ולהוכיח להם שהם קטנים לידך. מאמינה בך

שואל השאלה:
הקטע שעכשיו גם בכוונה העבירו אותי כיתה הפרידו אותי מכל החברים שלי כאילו באמת שכבר אין לי כוח הם סתם מחפשים אותי ובכל מקרה קשה לי ממש וההורים שלי בצד של המורים כל הזמן ובלי קשר ישלי מלא דברים על הראש .. אני מפחדת שהשנה הזאת תעבור כמו נצח ואני אתייאש באמצע

אני בול כמוך, מאז ומתמיד שנאתי מסגרות ובכללי בתי ספר, תחשבי על זה ככה שזו השנה האחרונה שלך, משמע למדת כבר 11 שנים ועוד שנה אחת קטנה עלייך, מבטיחה לך.
מה שטוב שאם עכשיו יש לך קפסולות אז זה משאיר אותך במצב שיש ימים שאת בבית..
אני אישית התחלתי לעבוד במקביל ואני רואה בבית ספר סתם משהו שמעביר לי את הזמן עד שאני הולכת לעבוד וזה מעסיק אותי, תמצאי משהו שיעסיק אותך ביומיום בטח שבקושי נשאר מה ללמוד

גם אני ככה. פשוט תזכירי לך את המשפט הזה כל הזמן שאת מרכישה ככה - "תעשי מהלימון לימונדה" כי אין מה להפסיד בסך הכל במקום לבזבז את הזמן בדיכאון לזרום עם הזרם