למה בעולם הזה תמיד יש רדיפה אחרי רזון ויופי.

מה אני אגיד לך. אשרייך. הלוואי וכולם היו כמוך

אני בחיים שלא לא הייתי נראה טוב בעייני וגם עכשיו לא ולא משנה כמה אמרו לי שהכל בסדר וצריך לאהוב את מי שאתה אבל עדיין לא
ופשוט העולם בנוי על יופי כל אחד רוצה להראות יפה וזה הנורמה של האדם להיות יפה ככה ירצו אותך יותר

שואל השאלה:
^^תודה אבל זאת לא מהות השאלה. אני באמת שואלת למה יש התעסקות סביב זה, מה הסיבה שאנחנו רודפים אחרי מראה חיצוני יותר מכל דבר אחר?

אני אומר שיש סביב זה התעסקות. כי כל אחד רוצה להיות נערץ

שואל השאלה:
אבל למה מראה חיצוני זה מה שהופך אותך לנערץ? הנראות שלך לא נותת לך כלום. האינטליגנציה שלך כן, האופי, התכונות הטובות.. בחיצוניות אין כלום. למה זה משנה.

את יודעת כי זה.. מושך

שואל השאלה:
טוב אולי אני דפוקה אם אני היחידה שלא מוצאת לזה אפילו טיפה של חשיבות. (ולפרוטוקול מראה חיצוני לא מה שמושך אותי בבן אדם. אני נמשכת לאנשים על פי האופי בלבד)

טבע האדם להימשך אחרי הנהגות החברה.

אז עכשיו אני שואלת מי קבע את כל כללי היופי והרזון והדוגמנות ? ואיפה זה נוצר ?


פ ר י ז

אני מבינה מה אומרת ויש קטע של משיכה שטחית כל הקטע של אהבה ממבט ראשון לא יכולה לאמר שאני מאמינה בזה כי אין היכרות עם הבנאדם ואין לך מושג מי הוא בעצם אבל כן אני יכולה לאמר לך שיש אנשים שנראים לי דוחים לא בתור אנשים כי שוב אני לא מכירה אותם אבל אני ממש לא נמשכת אליהם והם נחשבים למכוערים בעיניי אבל לפעמים זה לא בדיוק עובד ככה כי המשיכה נוצרת מקירבה ולא מרושם ראשוני אבל יופי זה בעיניי המתבונן ומה שנחשב היום יפה הוא לא מה שהיה לפני 200 שנה זה תמיד משתנה ואנשים תמיד רוצים להרגיש שהם בסדר ושהם מושכים וזהו בערך זאת הפרשנות שלי

הם חושבים שככה הם יותר טובים
או
שיש אנשים שפשוט אוהבים את זה

תתחתני איתי

שואל השאלה:
חחחח בכיף ;)

הדבר הראשון שאנחנו שמים לב אליו כשאנחנו פוגשים בן אדם זה המראה החיצוני שלו. ביולוגית זה פשוט ככה. אחרי שאנחנו מכירים אותו אנחנו שמים לב גם לתכונות שלו מבפנים, לפגמים, למעלות, להכל. בדרך כלל ברגע שאנחנו מכירים מישהו שהוא אדם ממש טוב גם אם הוא לא נראה משהו ממבט ראשוני אחרי כמה זמן שנכיר אותו היופי הפנימי יקרין על היופי החיצוני שלו ולהיפך עם אדם פחות טוב. עם הזמן מראה חיצוני פשוט נהיה אוברייטד. במקום להשקיע זמן בלהכיר אנשים היכרות אמיתית אנחנו מתיימרים להכיר בן אדם בשלושת השניות הראשונות של ההיכרות שלנו על פי דברים חיצוניים שמהם אולי נצליח להסיק דברים על התכונות הפנימיות של אותו אדם. אנחנו פשוט עצלניים מדיי. לאורך ההיסטוריה האנושות ניסתה להכתיב לנו מה נחשב מראה חיצוני טוב ומה לא וזה משתנה כל כמה שנים. ספציפית כיום זה רזון. פעם דווקא הנשים המלאות היו היפות כי זה היה מרמז על מעמד גבוה ועושר (שיש מה לאכול בבית). כנראה שהיום רזון מרמז על שמירה על כושר ודברים אחרים שאנחנו לא באמת חושבים עליהם אבל בתת מודע שם הם נמצאים. הרדיפה אחרי הרצון להיחשב יפה ומושך נובעת מאובר החשיבות שנותנים למראה חיצוני בעולם שאת הסיבה לזה כבר הזכרתי. זה חרא אבל זה מה שיש כרגע. אם נוכל כל אחד פחות לנסות לשפוט אנשים על איך שהם נראים לנו בשלוש השניות הראשונות שאנחנו פוגשים אותם וניתן אשכרה הזדמנות להכיר אותם באמת כאנשים ולא כקליפה, נוכל לשפר את העולם. אפילו אם זה ממש בקצת. :)