אין לי חברים ואני לא יודעת מה לעשות לגבי זה

תתחילי ליזום, לעבוד על הביטחון. אני יודעת שהכי קל להגיד אבל תחשבי כל הזמן ששום דבר לא יזוז ולא יקרה אם את לא תגרמי לזה ותתחילי לעשות דברים.

שואל השאלה:
לא מצליחה אני מרגישה תמיד לא קשורה ושהם לא רוצים לדבר איתי

אז גם כשאת מרגישה ככה תילחמי ותעשי את זה בכוח, לא תמיד המחשבה היא המציאות

תקשיבי אני מסכימה איתה^
באמת תילחמי, אל תוותרי רק כי את חושבת מה יגידו ומה יקרה
פשוט תידחפי ותילחמי ואם זה לא הולך אז עם מישהו אחר עד שתמצאי את החברים שמתאימים לך
אני ממש אומרת לך מניסיון אישי שפספסתי את התיכון
תילחמי כי היום אני בחרטות עמוקות

תאמצי חתול או חיה כלשהי או שפשוט תתמודדי

וגם אני לא מבינה מה הבעיה בלהיות בודדה
זה לא טוב להיות תלויה באנשים
ובסופו של דבר נולדת לבד ותמותי לבד אנשים אמורים להיות לבד

היי, את מוזמנת לפנות אליי בפרטיי

הי אנונימית, ילדים, מבוגרים.. כולם. נמצאים על הסקאלה של תחושת הבדידות אבל כל אחד חובה את זה במידה שונה. כמו כל דבר בחיים. כך שקודם כל תדעי שיש המון ילדים שמרגישים כמוך גם אם הם משדרים אחרת. אני יכולה להמליץ לך לנסות להתחבר לבנות שאולי פחות חשבת עליהן בתור חברות פוטנציאליות, למשל אם תנסי ממש לפקוח עיניים את תראי עד הרבה בנות שלבד בהפסקה או שלא באמת משתתפות בשיחות אלא משתתפות יותר בתור ניצבת. שימי לב אל אלה ותנסי לדבר איתן ולקבוע להיפגש איתן.. גם אם בהתחלה הן יראו פחות זרימה איתך, אל תפגעו מזה או תקחי ללב. תזכרי שיש המון בנות שבהתחלה משדרות קרירות כדי שהן לא יפגעו בהמשך אבל בתוכן הן באמת מחכות לחברה טובה ואמיתית שתקשיב להן ותיהיה שם בשבילן. וכנראה זאת בדיוק את שתיהיה מסוגלת להתגבר על ה"פחד" של הסירוב ותנסי להנות מכל רגע בשנה האחרונה, ותזכרי שהחברות של השנה האחרונה כנראה יהיו אלו שילוו אותך בהמשך של החיים מחוץ לבית ספר.. ככה שבאמת שווה להילחם על זה גם אם זה לא פשוט. מלבד זאת, כדי להרגיש פחות ריקנות ממליצה לך למצוא התנדבות כלשהי, גם אם זה לעזור לבנות משכבות קטנות יותר בלימודים. תחשבי איך את היית שמחה אם היתה לך מישהי גדולה בבית ספר שהיתה עוזרת לך ומתידדת איתך. את יכולה לתת צדקה ולארגן תרומות של אוכל, בגדים וכו'.. בהצלחה יקרה:))