הבטחתי לעצמי הפעם לא לבכות :[ אני שבורה.

היום הולדת שלי מחר והבטחתי לעצמי לא לבכות אבל זה חזק ממני.
ההרגשה הזאת כבר תקופה יותר מדי ארוכה (כמה שנים לפחות) שאת אוויר. שאת לא באמת חשובה לאף אחד. בדידות?
אני פשוט ככ עצובה מבפנים. אני לא בן אדם מאושר. יש לי גם המון דברים שלי עם עצמי כמו חוסר ביטחון עצמי ומופנמות וקושי ליצור קשרים עם אנשים אחרים או לסמוך עליהם.
מן הרגשה כזאת שאף אחד לא מבין אותי, אבל אני מבינה את כולם. מן הרגשה כזאת שאני כל פעם מסתכלת על הבעות פנים של אנשים שקרובים לי כדי לבדוק איך הם מרגישים ואם אני מרגישה שהם עצובים אז חייבת לזרוק מילה טובה. כי אני יודעת איך זה מרגיש עצב. ולא רוצה שמי שקרוב לי יחווה אותו. אבל אף אחד לא שם לב אליי כי אני תמיד מנסה לשדר חוזקה. מן הרגשה כזאת של למה זה מגיע דווקא לי? אני הבן אדם שתמיד יהיה פה לעשות טוב לאחרים, אוזן קשבת לאחרים ואם אני רואה אנשים ברחוב על הרצפה בלי אוכל אלך ואקנה להם. ואתרום בכמויות. אז למה דווקא לי? תמיד מנסה להזכיר לעצמי שהכל לטובה אבל קשה לי. אני פשוט מרגישה ככ עצובה. אין לי חברים וביום הולדת זה הכי מורגש. אף אחד לא שולח לך מזל טןב ואת לא באמת חשובה לאף אחד. גם כשאני מוקפת באנשים אני מרגישה פשוט לבד. הרגשה שבחיים לא עוברת לי. אפשר שתגידו לי מזל טוב? :[