נכון ערבית זו שפה יפה?

האותיות שלה יפות, אבל השפה עצמה ממש לא.

כן מאוד

אני אוהבת ספרדית

מכוערת לדעתי

שואל השאלה:
גם אני אוהבת ספרדית זה אפילו קצת דומה
טוב זכותכם לא להתחבר

ערבית ארמית ועברית הן שפות ממש אבל ממש דומות. תבקשו ואתן דוגמאות

שואל השאלה:
נכון

אישית פחות מתחברת אבל אוקיי

אממ אני אוהבת ספרדית

לא

מזעזעת.

להעליב ערבית זה די כמו להעליב עברית בהתחשב בעובדה שהשפות הן ליטרלי אחיות. אם הייתה לי מורה טובה לערבית אז אולי הייתי מחבבת את השפה כי זה לא סרטן או משהו וגם לדוברי עברית הכי קל ללמוד ערבית

הערבית הספרותית זו שפה עשירה, יפה ושמרנית. הכי קרובה לפרוטו-שמית.
שמרה כמעט כל הדקדוק שאנחנו השמטנו, עם הגייה מקורית ללא מבטא(אין כזה דבר מבטא ערבי או עברי, אנחנו הוגים את התנועות a i u e o בדרך הטבעית שהן יוצאות מהפה, בלי העוות הזה שלו קוראים מבטא. שפות כמו אנגלית או צרפתית, שמעותות את התנועות הטבעיות הן בעלות המבטא. הערבית הספרותית שומרת על ההגייה המקורית של כל הצלילים. צלילים גרוניים הם לא מבטא, הם צלילים שונים כמו שg היא עצור יותר עמוק וגרוני של k.). מי שקצת מבין וקורא בספרותית רואה את העושר הרב שלה, אחת מהשפות העשירות ביותר. שפה עתירת מלים היא נהדרת בעיני כל חובב שפות
אז הערבית הספרותית בהחלט שפה יפה. המדוברות? לא ממש, הרי הן עוות של הספרותית בהגייה הנכונה, יותר עניות ומעוותות דקדוקית. הלהגים המדוברים של הערבית חסרים בכל היופי של הספרותית...

^אמון כשף המים הנורא
ברור שהן שפות דומות. ארמית התפתחה מערבית ועברית(לא העברית של היום), והן כולן שפות שמיות. עברית וערבית התפתחו מהפרוטו שמית(אך העברית שמופיעה בתנך היא בעצם אוסף של להגים עבריים מאזורין שונים ותקופות שונות).

אני אומר לך, בתפילה אומרים לפעמים ארמית ואני דתי. ולמדתי קצת ערבית ועברית זו השפת אם שלי, יש מלא מילים שם בעצם מילים מרדפות בעברית רק שהן מופיעות בערבית ובארמית דוגמאות: "חיל"? בערבית זה כח. לא מזכיר לכם משהו? "פרעה וחילו"..
"וימלל י_י' עם משה למימר" = וידבר ה' אל משה לאמור. וימלל כאילו בא מלמלמל
גם לצעוד בארמית זה ללכת,
"כביר" בערבית זה גדול. וכביר זו גם מילה בעברית. כביר כח, ובארמית? גם. רבא זה גדול
מלשון "רוב" ו"הרבה" בעברית
ויש עוד מלא פשוט הרגע קמתי ואני צריך להיזכר

ברור שתהיה ארמית עכשיו הרי העברית שאנחנו מדברים(שמבוססת על התנך, לשון חזל ולשון התפילה) היא לא העברית המקורית. מהעברית המקורית והערבית המקורית נולדה הארמית, ועם השנים היא השפיעה וחדרה אל העברית שהתחילה להשתנות(כמו שהערבית התחילה להשתנות. אבל הם ידעו לשמר את הספרותית)
היתה את השפה הפרוטו שמית שדוברה בידי שבטים שנדדו באזור. כשכל שבט התקבע במקום קבוע אז הוא התחיל להג משלו לפרוטו שמית. אחד נקרא עברית, השני ערבית, השלישי אכדית ועוד... בגלל שעברית וערבית התפתחו מאותה השפה, וארמית התפתחה מהן, יש מלים זהות. יד, רגל, אצבע, אנף(בעברית שאנחנו מכירים ה-נ נפלה כי זה נשמע כמו דגש. לכן אומרים אפים עם פ דגושה), עין, אכל, כתב, ועוד המון, הן אותה המלה בעברית וערבית. יש גם שורשים עם אותה משמעות כמו השורש קו"ל. בשתי השפות הוא מתאר דבור, בערבית כפועל(קאל- אמר) ובעברית כשם עצם(קול). יש גם צלילים דומים שהתחלפו בשורשים כמו רשם-רסם, קטל-קתל, חנק-ח'נק, צו"ד-צי"ד...
הבנינים הם אותם בנינים, פעל הוא פעל, פיעל היה פעם פעל(עם דגש ב-ע הפועל) כמו בערבית, הפעיל היה אפעל, התפעל הוא תפעל(נפלה להם התחילילת א), נפעל היה אנפעל(כמו שלהם נפלה א, כך גם לנו).
בקשר לימלל, זה לא בא מלמלמל, הנהפוך הוא. מל"ל זה השורש של המלה "מלה". אתה שומע רק ל אחת משום שהמלה המקורית היתה מללה, עם שוא ב-ל הראשונה. במקרה כזה האותיות הזהות מתלכדות לאות אחת דגושה. ימלל זה בעצם ידבר. מהשורש מל"ל נוצרה המלה מלה, ובגלל ששומעים רק ל אחת אז נוצר הפועל המרובע מלמל. כמו שמהשורש חו"ל נוצר הפועל חלחל כי לא שומעים את ה-ו.
רבא בארמית זה הרב, הגדול. סיומת א בארמית זה סימן הידוע(אגב בעברית גם לנו היתה אל הידיעה כמו בערבית. א הפכה ל-ה ול הפכה לדגש שיש אחרי ה הידיעה. גם בערבית ה-ל נופלת בחצי מהאותיות והופכת לדגש). המלה רב נגזרה מאותו השורש, הרבה זה בכלל שורש אחר ולא קשור(רב"י). ברור שיהיה אותו שורש(רב"ב), אחרי הכול היא באה חלקית מהעברית...
יכולת ללכת על הדוגמאות הכי פשוטות אגב, אבא, אמא, סבא וסבתא. כולן בארמית. אבא- האב. אמא- האם. סבא- הסב. סבתא- הסבה