נמאס לי מסבתא שלי

אני הולכת איתה לכל התורים שלה לרופאים וקובעת לה הכול, יושבת איתה באישפוז בבית חולים והכול בשמחה בלי תלונות אבל היא פשוט משגעת אותי!
כל פעם שאנחנו יוצאים לתור אני אומרת לה בטוחה שלקחת הכול? ומפרטת לה כל מה שצריך. היא אומרת שכן ואז כשמגיעים היא אומרת שהיא שכחה או לא ידעה למה התכוונתי אז למה לא לשאול? איך אנחנו נוסעות לאותו רופא כבר פעם שלישית כי היא פשוט לא מקשיבה או אומרת שהיא שכחה או התבלבלה כשליטרלי שאלתי אותה כבר כמה ימים??
חוץ מזה שמחר יש לי סידורים חשובים ועבודה והיא החליטה לקבוע תור לרופא הזה שפספסנו כי היא שוב שכחה משהו ואמרתי לה שאני עסוקה היא אשכרה אמרה לי בקול מגעיל "אז פשוט תבטלי את העיסוקים שלך" כאילו מה?? אני נותנת לך הכול ועוזרת לך איפה שההורים שלי לא עוזרים ואף פעם לא מתעצבנת עלייך ומבינה שזה הגיל אבל החוצפה להגיד לי את זה כאילו אין לי חיים!
איך ממשיכים מכאן? אני שונאת להתמודד עם זה כל פעם, אני בודקת עכשיו הכול בשבע עיניים אבל אני לא יכולה לדעת הכול במאה אחוז.