9 תשובות
הזדקנות זה חלק מהחיים וזה נורמלי שככל שמזדקנים הבן אדם חוזר לשורשים עליו הוא גדל ונהיה יותר עיקש ומקובע.
זה משהו שצריך לקבל אותו ולא להילחם נגדו. אני מבינה את התסכול שלך אך במקרה הזה אין לך הרבה מה לעשות. הייתי מציעה שתארגני יציאות משותפות של המשפחה אבל עם כל הקורונה ובהתחשב בגיל של ההורים שלך זה לא אידיאלי.
שואל השאלה:
אין לי בעיה עם אנשים מבוגרים אני מאוד אוהבת את הזקנים במשפחה המורחבת אבל זה הגיע למצב שכל היום היא רבה איתנו ואומרת משפטים כמו אתה לא הילד שלי ואני באמת לא יודעת איך לשרוד בבית כזה אני עוד תלמידה וצעירה אני לא יכולה פשוט לקום ללכת לבית משלי או משהו כזה
אנונימית
את אומרת שזה התחיל עכשיו אצל אמא שלך, וזה קצת מוזר. הרבה פעמים יש מאורע מקדים, למשל יציאה לפנסיה (בעיקר אצל גברים). אבל אמא שלך בת 60, אני מניחה שהיא עדיין עובדת.
יש מצב שיש לה אלצהיימר? כלומר, שיש מצב רפואי שגורם לה להתנהג ככה?
שואל השאלה:
היא עדיין עובדת ולפי מה שנראה בעבודה שלה היא עדיין נחשבת במצב מצויין (אישה עצמאית והכל). פשוט היא נהייתה בנאדם מאוד עקשן וכל היום רבה ועוקצת ממש התנהגות שאני רואה על זקנים בני 80. לא נראלי אלצהיימר כי היא זוכרת הכל פשוט טיפחה אופי של זקנה (פחות בוגרת באופי,עקשנית,מקובעת,חוסר רגישות) ולחיות עם זה 24/7 זה קשה
אנונימית
כן, הרבה פעמים אנשים זקנים מתבצרים בעמדותיהם. אני מבינה שבהתחשב בעובדה שאת עדיין צעירה וגרה בבית, זה ממש לא פשוט.
את יכולה להתחמק משיחות איתה? להגיד לה "כן" ו"טוב" וזהו? ומה אבא שלך אומר בנושא?
שואל השאלה:
אם אני מתחמקת משיחות היא רק ממשיכה לקטר שטויות ומסוגלת להתייחס אלי יותר מגעיל. אבא שלי גם חושב שמצבה הידרדר אבל אין באמת מה לעשות עם זה אבל מקווה שעוד שנה אקבל תפקיד בבסיס סגור בצבא וקצת אקבל יותר שקט
אנונימית
איך זה מגיע לריבים? את יכולה לתת דוגמה? למשל, היא אומרת לך להתנהג בצורה מסוימת?
גם ההורים שלי ככה, אבל אני כבר מזמן עזבתי את הבית. כך שאין מה להשוות.
שואל השאלה:
מספיק שאני לובשת בגד שהיא לא אוהבת (לא קטע של צניעות נטו סגנון) מתחילה להגיד כמה אני נראית בו רע ומה אני מזכירה וכו וכו או אם היא מציעה לי אוכל שאני לא אוהבת מאז ומתמיד והיא יודעת את זה היא אומרת שאני סתם אומרת ואני לא מעריכה ושהיא לא תבשל לי יותר (כולה פשטידה אחת מכל הארוחה ושהיא לא באמת הכינה את זה במיוחד בשבילי)
אנונימית
"בסדר, אמא, אני מבינה שהבגד הזה לא מוצא חן בעיניך. אבל בעיניי הוא כן. יש לנו טעם שונה בבגדים, זה הכל".
"תודה רבה שהכנת במיוחד בשבילי, אני באמת מעריכה את זה. אבל זה מאכל שאני פחות אוהבת, כך שלהבא אין צורך שתכיני במיוחד בשבילי".
אבל זה מאוד מעיק לחיות ככה. אני ממש מצטערת בשבילך. אני גם מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך. תתנחמי בעובדה שיש לך רק עוד שנה ותשתדלי להיות כמה שותר מחוץ לבית.