הכלב שלי מתחיל להזדקן, מתחיל להיות לו בעיות ברגליים, ואני מרגישה שזה הסוף. אני נכנסת לדיכאון רק מלחשוב על היום שבו זה

שואל השאלה:
אבל קשה לי לראות אותו ככה צולע

זה היה גם לכלב של סבתא שלי... הוא היה בן 18
אם את רואה שהוא סובל, תרדימי.

אני מבין אותך לגמרי, לי גם יורדות דמעות כשאני שומר על כלבה של ידידה שלי. יש לה כלבה שאני מאוד קשור אחיה והיא מתקשה לקום בגלל בעיות גב. בסופו של דבר כולנו מגיעים לסוף, וגם הם. תתעודדי מזה שנתת לו חיים טובים, והוא לר היה זרוק בכלביות, עבר התעללויות, או הומת במכלאה. הוא תמיד ישאר בך, וזו ההמשכיות שלו. אולי יש מקום שבו כולנו מגיעים אליו והוא ימשיך לקפץ ולרוץ ויחשוב עלייך ועל כל החוויות שהיו לכם. הוא וזכור אותך רק לטובה. נתת לו חיים מלאי חום ואהבה, וכדמגיע הרגע להפרד, זה קשה, זה עצוב, ודווקא הקושי מדגיש איזה מזל היה לשניכם שמצאתם אחד את השניה, וחייתם יחד חיים שהיו טובים לו. בינתיים הוא איתך, אבל יהיה רגע שצריך להפרד כדי שהוא לא יסבול יותר.