למי שאובחן עם דיכאון (פעם או עכשיו)

העדפתי לא לספר
אני בכללי לא מדברת על הבעיות שלי

סיפרתי רק לחבר טוב שלי

לא מספרת
רק ההורים שלי יודעים ודודה שלי
והפסיכולוגית והפסיכיאטרית ועוד כמה. אבל רק מי שצריך לדעת יודע.

שואל השאלה:
אני בהתחלה אמרתי רק לשתי חברות קרובות שלי שאני בחשד לדיכאון ועכשיו אני לא יודעת אם להגיד אם אני באמת בדיכאון. הן נורא קרובות אליי ואנחנו מספרות אחת לשניה הכל אבל מצד שני אני שונאת לספר לאנשים על הבעיות שלי. אבל גם הן כל הזמן רוצות להיפגש ואני כל הזמן מחדש מבטלת להן והן לא מבינות למה ומה יש לי ולמה אני אפילו לא מנסה. מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות?

את יכולה להגיד להן די בעקיפין כזה, לא בהכרח להגיד דיכאון אבל להגיד להן שאת במצב רוח לא משהו, את לא רוצה כרגע לדבר על זה וכשתרגישי טוב יותר את תשמחי להיפגש איתן; משהו בסגנון של זה, אם בא לך.

אובחנתי ואת האמת שהמון אנשים ידעו על זה (משפחה, חברים) אני פשוט לא מדבר איתם על זה כי אני לא סומך עליהם. אבל זה כן עושה לי טוב לדבר עם חברה טובה שיש לה גם דיכאון, כשיש הזדהות זה קל יותר להיפתח.

רוב החברים והחברות שלי יודעים שיש לי, חלק מהםן יודעים שאובחנתי
המאמנת שלי בחוג ספורט יודעת
והמורים
ואחת הסבתות שלי שהבינה את זה בעקבות הכדורים שאני לוקחת

הפסיכולוגית,הפסיכיאטר וההורים שלי יודעים זהו.
את חברות שלי הייתי שמחה לשתף אבל זה לא ממש מעניין אותן..
בקיצור אם יש לך חברות טובות ותומכות שהן קרובות אלייך ואת סומכת עליהן אז את יכולה לשתף אותן