יש פה מישהו שאובחן עם דיכאון?

כמו חרא
אי אפשר באמת לתאר דבר כזה, נורא

כן, זה לא ניתן לתיאור

ריקנות כזאת... אבל לכל אחד זה שונה

אני אובחנתי עם דיכאון, ואז עם מאניה-דיפרסיה.

זו תחושה נוראית... את רוב הזמן מרגישה ריקה וללא תכלית, אבל מרגישה שאת חיה בשביל שום דבר, כי באמת משהו שמעורר בך עניין או רגש חיובי כלשהו.

אכן

על הפנים

שואל השאלה:
אוף, עצוב לי כל כך לשמוע...
באמת התעניינתי כי אני כל כך חסרת ערך ומתבאסת מהחיים שלי, ובתכלס יש לי חברות עם מצב הרבה יותר גרוע.. ואני לא באמת יכולה לדעת מה הן מרגישות.

תמיד יש מישהו שהמצב שלו גרוע יותר, זה לא אומר שאסור לך להתבאס משלך
אבל פרופורציות זה גם חשוב

כאילו לא מרגישים אבל מרגישים כל כך הרבה. אין לי דרך אחרת לתאר את זה