אתם לא חייבים להכנס אני פשוט רוצה לפרוק

אני לא בן אדם שמשתף אז יותר נוח לי פשוט לכתוב את זה כאן שאף אחד לא יודע מי אני.
אני נחשבת נורא יפה (בעיניי כולם חוץ ממני לפחות) וכאילו יש לי מן תדמית מושלמת כזאת של הבחורה שהיא מצחיקה שמפלרטטת ולא תופסת רגשות אף פעם לא עצובה נראת ממש טוב עם הרבה חברים אוכלת בריא ומתאמנת. אבל האמת היא שאני נורא חסרת בטחון ואני לא אגיד רוב הזמן כי זה פשוט כל הזמן שאני עם חברים אני אף פעם לא מי שאני באמת זה הכל מסכות. אני צוחקת איתם ועושה שטויות ומבפנים אני פשוט לא שם, אני ריקה לגמריי. הרבה פעמים שאני עצובה אני אוכלת ולא מצליחה לעצור את עצמי ואחרי זה אני נורא מתביישת כל הזמן עולה לי המחשבה לראש של מה הבחור שאני בקטע שלו היה חושב על מה שאני עושה עכשיו ואז בא לי לבכות כי אני מרגישה נורא מגעילה ומכוערת.
והדבר שאני הכי מתביישת בו אלו הדברים היחידים שגורמים לי באמת להרגיש טוב, סוג של אופריה והם שטחיים נורא. אני מסוגלת לחוות ריגוש רק מכמה דברים
1. לדבר עם מלא בנים בו זמנית גם מאותה קבוצה של חברים שהם בעניין שלי ואני לא שמה עליהם וסתם משחקת אותה.
2. שמישהו חם עליי בגלל איך שאני נראת
3. שאני רואה בנות שמרכלות עליי או מקנאות בי או מתעצבנת שחבר שלהם מסתכל עליי (זה נותן לי מן סוג של ריגוש שמישהו שיש לו חברה רוצה אותי אני לא עושה עם זה כלום כמובן אבל אני מרגישה ממש זבל)
4. שאני עושה דברים שמזיקים לי ואפילו מסוכנים לפעמים
באמת שאני מעדיפה שבן אדם יחשוב שאני הזבל הכי גדול על כדור הארץ אבל שיחשוב גם שאני הדבר הכי יפה שהוא ראה.
והרשימה של הדברים הגרועים שעושים לי פרפרים בבטן רק הולכת ומדרדרת
בעיקרון אני מזוייפת עם כולם יש לי הפרעות אכילה ומחשבות דיכאוניות אני נורא מתביישת בעצמי ואני הבן אדם הכי רע וזבל שאני מכירה.
זהו זה לא הכל אבל אין מספיק זמן בעולם לתאר את כל הדברים ההזויים והלא נורמלים שיש לי בראש .
הלוואי שאני פשוט אעלם, זה בסדר לכתוב לי שאני דפוקה בשכל או מגעילה אני מבינה אתכם ולא מאשימה